5 שנות מאסר וקנס על סך 500,000 ₪ בגין עבירות מס ומרמה
הנאשם עסק בתחום הקבלה והנומרולוגיה. הוא הואשם בהעלמת הכנסה בסכומים של מעל לשני מיליון שקלים. בהתחשב בחומרת המעשים, בנסיבות חייו ובפסיקות דומות של בית המשפט נגזרו עליו 5 שנות מאסר בפועל ועוד 18 שנות מאסר על תנאי בתוספת של 500,000 ₪ קנס.
הנאשם אשר הציג את עצמו כמומחה בתורת הקבלה, החל לעסוק מאמצע שנות השמונים במתן ייעוץ בתחום הקבלה והנומרולוגיה. זה כלל מתן ברכות, מכירת קמיעות ומזוזות, מכירת ספרים ומתן הרצאות. לאחר שמיעת כל הראיות הורשע הנאשם בהשמטת הכנסות מעיסוקו זה בין השנים 1995 ל – 2001 בסכום כולל של 2,244,783.69 ₪.
למעשה החל הנאשם לעסוק במתן ברכות וייעוץ כשני עשורים קודם לכן, כאשר כבר אז הורשע על יסוד הונאה בעבירות דומות של העלמת הכנסות. היה זה בין השנים 1986 ל – 1989. אז היה זה בסכום כולל של כ – 196,000 ₪.
הנאשם לא השכיל לתקן את דרכיו והורשע שוב בהשמטת הכנסה בסכום כולל של כ – 2,000,000 ₪. הוא השתמש בדרכי מרמה בכדי להעלים את הכנסותיו.
בשנת 1990 הקים עמותה בשם – "עמותת שערי רחמים לישראל". זאת בכדי ליצור מצג כוזב בפני רשויות המס. על פיו כל ההכנסות שלו מעסק הברכות והקמיעות היו מיועדות כתרומה לעמותה ולצורך קידום המטרות של העמותה. בפועל הועלמו כל ההכנסות ושימשו את הנאשם בלבד עבור צרכיו האישיים.
כדי לקדם את מצג השווא ביקש הנאשם ממספר אנשים תמימים אשר נתנו בו אמון , להצטרף אליו כחברים לעמותה. הוא הציג בפני רשויות המס את העמותה שכביכול מתנהלת כדין כאשר החברים ממלאים בו תפקידים שונים. למעשה איש מחברי העמותה לבד מהנאשם לא נשאו תפקיד כלשהו, הם לא ביצעו בו פעולות, לא חתמו על מסמכים מלבד על המסמך אשר בו הם כביכול מצטרפים כחברים אשר מנהלים את העמותה. למעשה אלו כלל לא היו מודעים לפעילותה של העמותה ובמיוחד לא ידעו על הכנסותיה. למעשה הנאשם לבד שלט על כל ענייני העמותה. על יסוד כל זה נקבע כי למעשה העמותה הייתה "עמותת קש" והיא שימשה רק מסגרת ריקה מכל תוכן לצורך העלמת הכנסות אישיות של הנאשם.
כחלק ממצגי השווא נהג הנאשם לחתום על פרוטוקולים תוך זיוף חתימות של חברי העמותה וזאת בכדי להציג כביכול פעילות תקינה של העמותה מול רשויות המס. הוא זייף פרוטוקולים אשר בהם תוארו אסיפות שונות של העמותה, ועדות שונות אשר לא היו ולא נבראו. הוא ניצל את הפרסום שלו כמומחה בתורת הקבלה תוך שהציג את עצמו כרב ואף השתתף בתכניות רדיו וטלוויזיה. הוא מעולם לא הוסמך לרב.
הוא גם עשה שימוש בתואר ד"ר כאשר למעשה האוניברסיטה שם קבל את התואר ד"ר אינה אוניברסיטה מוכרת. הוא דרש תשלום מכל מי שפנה אליו והנפיק קבלות כאשר כביכול לא מדובר על קבלה תמורת השירות אלא כתרומה לעמותה. הוא אף הודיע לפונים זכאים, כי הקבלה מוכרת כהוצאה.
הנאשם הציג מצג שווא כביכול העמותה מסייעת לנזקקים ובין היתר בתרומות של סכומי כסף גבוהים. מצגי השווא לא התיישבו אף עם הנתונים אשר אותם הגישה העמותה לרשויות המס כאשר על פיהם, עם השנים הלכו ופחתו סכומי התרומות אשר עמדו מלכתחילה על 6% מסך ההכנסות בשנת 1995 עד לאפס תרומות בשנים שבין 1998-2000.
את מרבית ההכנסות הפקיד הנאשם בחשבונו האישי אשר התקבלו כתרומות לעמותה. הוא הגיש דוחות כוזבים למס הכנסה על ידי שלא רשם כלל את הכנסותיו מהעסק אשר הופקדו אל חשבונו האישי. הוא אף לא הגיש דוחות למע"מ בגין הכנסותיו וממילא גם לא שילם דבר.
לאחר שהחלה החקירה בעניינו הגדיל לעשות הנאשם ופתח חשבון בנק נוסף אשר עליו לא דיווח כלל לרשויות המס. בחשבון הבנק הסמוי הפקיד סכומי כסף גדולים כאשר בשנת 2000 – 2001 הפקיד סכום כולל של כ – 1,130,000 ₪. את החשבון העלים מרשויות המס תוך שהוא מצהיר כי לעמותה חשבון בנק אחד בלבד.
הנאשם טען כי הוא התנהל כדין והוציא קבלות כנדרש. לאחר חיפוש בביתו נמצאו 35 פנקסי קבלות של העמותה אשר בכל אחד מהם היו 50 קבלות כלומר 1700 קבלות אשר הגיעו יחד לסכום כולל של כמעט 100,000 ₪.
נסיבות אישיות
הנאשם הינו נשוי ואב לשישה ילדים אשר בהם קטין אחד, וסב לחמישה נכדים.
על פי דברי הסניגור מדובר באדם משכמו ומעלה, תורם לזולת, אשר בעקבות הגשת כתב האישום איבד את חדוות החיים והשמחה אשר אפיינו אותו. כמו כן סובל מחרדות ובעיות בריאות שונות. על פי הטענה – משפחתו של הנאשם נפגעה אף היא כתוצאה מההליך הפלילי כאשר בנו הצעיר התדרדר מבחינה לימודית ואף הפך להיות ילד שקט ומופנם.
10 עדי אופי העידו וספרו בשבחו של הנאשם כאשר ציינו בין היתר את הקדשת הזמן עבור הזולת כמו גם תרומות שנתן והם בקשו לנהוג בו במידת הרחמים.
יחד עם זאת לא ידעו העדים לדווח על אודות העמותה כמו גם על היקפי התרומות. בנו של הנאשם התחנן לרחמי בית המשפט תוך שציין את השינויים שחלו באביו כמו גם במצבה של כל המשפחה בעקבות המשפט.
הנאשם הביע חרטה על מעשיו ועל אופן התנהלותו ובקש את סליחתם של בני משפחתו ושל מדינת ישראל ושל כל מי שמצא את עצמו נפגע.
עתירת התביעה
התובע טען כי יש להשית על הנאשם מאסר למשך תקופה ממושכת זאת בגלל גובה ההעלמות, עומק התרמית כמו גם מצגי השווא אשר אותם הציג הנאשם. העבירות לדברי השופט לא היו דחף רגעי או אי עמידה בפיתוי זמני. היה זה דרך חיים והתנהלות לא תקינה משך שנים ארוכות.
לאור המאפיינים ובכדי להרתיע מפני עבירות כאלו קבע בית המשפט להחמיר בענשו.
"בהטלת עונשי מאסר אלה מביעה החברה המאורגנת את סלידתה מהתנהגותם
העבריינית של מעלימי המס, ומטביעה עליהם אות של קלון. ידעו נא עברייני
הצווארון הלבן, כי "צווארונו של עושה העבירה הזו אינו "לבן", והריהו כצווארונו
של כל פורץ ושודד, שהאחד שודד את קופתה של המדינה, והאחד שודד את
קופתו של הפרט" ידעו נא…כי אנו מתייחסים בחומרה יתרה
למעלימי המס, ועם כל הצורך להתחשב בנסיבות אישיות, מי שעובר עבירות מס
בנסיבות ה חמורות צפוי לא רק לעונשי קנס אלא אף לעונשי מאסר, שאינם קלים
כלל ועיקר"
גזר הדין
השופט טען כי יש לגזור על הנאשם מאסר ממושך וקנס גבוה היות ועבירות מס דומות לעוונות גזלה מהקופה הציבורית. הן זמינות וקלות לביצוע ומדובר בעבירות אשר קשה ללכוד את העבריינים. על כן יש לקבוע עונש מרתיע במיוחד.
לאור כל השיקולים לעיל, ולנוכח העובדה כי הנאשם לא החל בתיקון מחדליו נפסק, כי "משקלן המצטבר של שיקולי החומרא… והאינטרס הציבורי בענישה ממשית ומרתיעה… מצדיקים החמרה". על כן, הוטלו על הנאשם 5 שנות מאסר בפועל, ו18 חודשי מאסר על תנאי לשלוש שנים, וכן קנס בסך 500,000 ש"ח.
