שוטר היכה צעיר שהואשם בגניבה
שוטר הואשם כי במהלך 2012 הוא היכה צעיר אשר היה חשוד בגניבה. לא היה כל ספק כי הצעיר ספג מכות מאת השוטר שעצר אותו אך בעקבות סתירות מהותיות בעדותו של המתלונן הוחלט בבית המשפט המחוזי לשחררו.
סיפור הדברים:
על פי המופיע בכתב האישום – עצר שוטר יחד עם שוטרים נוספים מתחנת נצרת עילית שני צעירים אשר נחשדו כי גנבו תיק מאישה. הצעירים הוכנסו אל הניידת והובאו אל תחנת המשטרה בעיר. במהלך הנסיעה איים השוטר על הצעירים, קילל אותם ואמר להם שכאשר יגיע אתם אל התחנה "הוא יראה להם מה זה".
כאשר הגיעו אל התחנה אכן ביצע השוטר את איומו ובעט באחד החשודים ללא כל סיבה כאשר הוא היה כבול באזיקים. לאחר מכן הוביל אותו אל גרם המדרגות במקום וירד אתו אל משרד הממוקם בקומה למטה, שם הכה אותו באגרוף בפניו. החשוד סבל מנפיחות ומכאבים בעקבות המכות והבעיטה.
כל זאת קרה בזמן שלשוטר יש נשק צמוד ובכל רגע נתון ובהיסח הדעת יכול השוטר בעל רישיון נשק להוציא את נשקו ולאיים על העצורים ואף להגיע למצב של ירי כאמצעי איום.
השוטר כפר בהאשמות אשר יוחסו לו והוא טען כי הוא שהה בכלל עם החשוד השני באותו זמן בחדר החקירות, היות והחשוד השני היה קטין. המתלונן הינו בגיר והוא כלל לא שהה על ידו.
במהלך הדברים בין הצדדים הובהר מעבר לכל ספק כי החשוד אכן הוכה שלא לצורך אך עלה ספק לגבי זהותו של התוקף.
בשנת 2015 השתכנע בית משפט השלום בנצרת כי השוטר הוא זה שהכה את המתלונן בפניו והוא אף הרשיע אותו בעבירה זו אך מנגד זיכה אותו מהאירוע הראשון של הבעיטה בחשוד. הזיהוי של השוטר כמי שהוא זה שאכן היכה אותו בפניו התבססה בעיקר על סמך העדות של המתלונן. אי לכך נגזרו על השוטר שבעה חודשי מאסר על תנאי כמו כן הוא חויב לשלם פיצוי למתלונן על סך 1,500 ₪.
כאשר התקבלה הכרעת הדין הגיש השוטר ערעור מול בית המשפט המחוזי בנצרת. הוא הפנה את טיעוניו בעיקר לקשיים בראיות אותם הציגה התביעה, כמו גם הצביעה על סתירות שונות שעלו בגרסאותיו של המתלונן. הוא שוב חזר על הטיעון כי הוא שהה עם החשוד השני – הקטין שם גם שהתה אותה אישה שתיקה נגנב לכאורה על ידי שני החשודים. הוא טוען שישב באותו חדר משך זמן ארוך יחד עם שניהם וכי לא ייתכן כי היה מגע כלשהו בינו לבין החשוד הבגיר – המתלונן.
על כך השיבה המדינה כי אין להתערב במסקנותיו של בית המשפט שהיה ער לכל הקשיים שהתעוררו בגרסאותיו של המתלונן אך אף על פי כן הוא בחר בהרשעה.
השופטת אסתר הלמן כתבה כי מדובר במקרה חריג שהוא כן מחייב את ההתערבות של ערכאת הערעור.
אך לפני הכול היא ציינה כך – "בטרם אתייחס לראיות שהובאו בפני בית המשפט קמא, ולמסקנות העולות מהן, אעיר, כי מצער להיווכח, כיצד פעולה אלימה, המבוצעת בתוככי תחנת משטרה, לעיניהם של שוטרים אחרים, נחקרת רק כעבור מספר חודשים, מבלי שנעשים צעדים מידיים לתעד את זהות השוטרים/מתנדבים, שהיו עלולים להיות מעורבים באירוע או עדי ראיה למה שהתרחש. פרט לתיעוד החבלות על פניו של המתלונן וציון תלונתו כי הוכה על ידי שוטרים, אין כמעט כל התייחסות ותגובה, שתסייע בהמשך לחקר האמת. להתנהלות זו ישנה השלכה על טיב העדויות שנאספו בשלב מאוחר מידי ועל היכולת לברר את האמת לאמיתה."
על פי דבריה – היא בחנה היטב את כל הראיות והיא שוכנעה כי התרחיש אשר אותו הציג המערער הינו סביר וכי הוא מתיישב עם ראיות נוספות. באותה הזדמנות אף מתחה השופטת ביקורת על חקירת האירוע והיא כתבה כי – "מצער להיווכח, כיצד פעולה אלימה, המבוצעת בתוככי תחנת משטרה, לעיניהם של שוטרים אחרים, נחקרת רק כעבור מספר חודשים מבלי שנעשים צעדים מידיים לתעד את זהות השוטרים שהיו עלולים להיות מעורבים באירוע".
עוד היא הוסיפה וציינה כי מתוך ניתוח הגרסאות אותם מסר המתלונן ניתן ללמוד כי ההבחנה אותה ערך בית משפט השלום בין שני האירועים אשר עליהם התלונן החשוד, האירוע הראשון שאירע מיד בקומת הכניסה שם בעט בו השוטר, והאירוע השני שהתרחש בקומה התחתונה שם היכה השוטר בפניו של החשוד – אינה אפשרית בפועל היות וגם המתלונן לא ערך בחקירה הראשונית שלו הפרדה בזהות התוקף. הוא טען כי בשני המקרים היה זה אותו תוקף.
היא אף הוסיפה כי המתלונן מסר מספר גרסאות שונות בחקירות שעבר במח"ש ואף בנקודות מהותיות רבות הוא סתר את עצמו ואת גרסאותיו.
לדוגמא – בהודעה הראשונה הוא טען כי המכה אותה קבל בפניו על ידי השוטר היה באמצעות חפץ כאשר בחקירה הבאה טען כי הוא הוכה באמצעות היד בלבד.
כמו כן קבלה גרסת המערער חיזוק מצד האישה אשר ממנה נגנב התיק. היא נכחה בחדר יחד עם השוטר ויחד עם החשוד הקטין ועל פי עדותה ניתן אכן להניח כי לשוטר כלל לא הייתה הזדמנות לפגוע בחשוד השני בזמן ששהה יחד עמה ועם החשוד הקטין בחדר החקירות.
על פי ניתוח כל הראיות החליטה השופטת כי ניתן להגיע למסקנה כי יש לזכות את השוטר מחמת הספק.
להתייעצות עם עורך דין פלילי חייגו 054-4629296
