זוכה מעבירות מרמה וזיוף
הפרקליטות הגישה כתב אישום חמור נגד ס.ז. אשר עבד בפיצרייה קטנה בבאר שבע. בעלת העסק התלוננה כי הוא זייף שיקים שלה ובהם רכש קטנוע. סביר להניח כי לו נבדק העניין יותר לעומק היו נחסכים מהצעיר ארבע שנים קשות ומלאי חששות מפני מאסר ממושך היות ובסופו של דבר הוא זוכה מכל העבירות.
נדמה כי בעקבות אחוזי ההרשעה הגבוהים בישראל, אנחנו נוטים לחשוב כי כאשר כבר מוגש כתב אישום – כנראה יש לכך סיבה טובה. אך האמת היא כי לפעמים מוגש כתב האישום ללא שתהיינה ראיות מספקות או תוך הסתמכות על עדויות או ראיות לא ממש אמינות וזה מה שקרה במקרה שלפנינו.
סיפור הקטנוע
הנאשם ס.ז. שימש כעובד בבית העסק "פיצה על גחלים" בעיר באר שבע. העסק נוהל על ידי הגב' ס.ס. שהיא למעשה הייתה המתלוננת. היא החזיקה בעסק יחד עם שותפים נוספים.
בחשבון העסק היא הייתה מיופת הכוח היחידה בחשבון של העסק והיא זו שחתמה על הצ'קים בשם העסק.
בתאריך – 31/03/09 הגיע הנאשם יחד עם אישה אחרת אל "מלכי שירותים טכניים" שבמושב אחוזה, שם רכש קטנוע בשם העסק. על פי התלונה הוא רכש זאת ללא ידיעתה של המתלוננת כאשר על הקטנוע שילמה ב – 12 שיקים של העסק אשר בהם הוא מילא את הפרטים. כל צ'ק היה בסכום של כ – 900 ₪. בכתב האישום נטען כי הוא זייף את הצ'קים הללו וזאת מתוך כוונה לרמות ולהשיג את הקטנוע.
במענה לכתב האישום נמסר כי למעשה הנאשם היה אף הוא שותף בעסק כאשר בעלה של המתלוננת הוא זה שהיה הבעלים של העסק. על פי טענת ההגנה נרכשו במהלך פעילות העסק ארבעה קטנועים אשר נועדו כולם לצורך שימוש העסק כאשר הם נרכשו על ידי הנאשם יחד עם המתלוננת. למעשה הייתה כוונה באותה רכישה לקנות שני קטנועים עבור עסק נוסף שהיה צמוד לחנות הפיצה והוא נועד עבור בעלה של המתלוננת. מלבד זאת טענה ההגנה כי היו בעיות עם אישור השיקים הללו אשר נמסרו תמורת הקטנועים ועל כן התייצבו המתלוננת יחד עם בעלה בבנק לצורך קבלת אישור על הצ'קים הללו.
בהתאם לאישורים אשר התקבלו, התאפשר לרכוש קטנוע אחד בלבד כאשר על הקטנוע השני שולם על ידי שיקים של שותף אחר בעסק.
נטען עוד כי הקטנוע אשר נרכש עבור חנות הפיצה הובא אל החנות על ידי הנאשם והמתלוננת יחד, ברכב אשר אליו חובר וו גרירה בעגלה אשר הייתה שייכת למוסך "מלכי".
על פי טענת הנאשם – נולדה התלונה בעקבות סכסוך אשר פרץ בין הנאשם לבין המתלוננת ובעלה.
ראיות התביעה
בחקירה הראשונית של המתלוננת היא ספרה על חנות הפיצה אשר אותה ניהלה בעיר באר שבע. הנאשם היה השליח בחנות כאשר היחסים ביניהם היו טובים מאוד. הוא גם הפך להיות בן בית אצלם וכאשר המתלוננת יצאה לחופשה בגלל שמירת היריון, הנאשם הוא זה שניהל את העסק. הוא היה מגיע אליהם בסופו של כל יום עבודה ויחד היו עוברים על כל ההזמנות ועל ההפקדות. המתלוננת הייתה מכינה את השיקים והנאשם היה משלם באמצעותם לספקים השונים. למעשה הוא היה יד ימינה.
המתלוננת טענה כי היא כלל לא מכירה את מוסך "מלכי" אשר מהם נרכש הקטנוע. היא טענה כי נודע לה על הרכישה רק כאשר התקבלה הודעה מטעם ההוצאה לפועל כי נרכשו שני קטנועים על ידי שיקים אשר לא כובדו. היא מספרת כי בדקה את השיקים וראתה כי הם לא נכתבו על ידה או בחתימתה. היא טענה עוד כי בעקבות השימוש בשיקים שלה עבור הקטנוע כמו גם במקרים נוספים- חרב עליה עולמה והיא הגיעה עד פת לחם ממש. עוד היא טענה כי באותה עת פתח הנאשם עסק עצמאי והקטנוע שרכש נועד עבורו. היא הכחישה כי פנתה לבנק יחד עם בעלה לצורך אישור השיקים.
עדות
בעל המוסך "מלכי" סיפר כי הוא מנהל מוסך לאופנועים. הוא סיפר כי הנאשם הגיע יחד עם בחורה נוספת לרכוש את הקטנועים כאשר הנאשם בקש מהאישה שליוותה אותו לחתום על השיקים. הוא קרא לה ס.ס. הוא זוכר כי היא הייתה בעלת מבטא רוסי. עוד הוא סיפר כי הוא מכיר את בעלה של המתלוננת וכי הוא מיודד עם אביה. העד לא הכיר את המתלוננת עצמה רק את אביה.
בחקירה נגדית אשר התבצעה על ידי חוקר משטרת ישראל הוא סיפר כי הנאשם הגיע לרכוש את הקטנוע יחד עם ביתו של חבר אותו הוא מכיר היטב. כאשר לאחר אותה שיחה עומת שוב – נמנע להתייצב שוב בחקירה וטען כי הוא עסוק, טען ששכח מהחקירה וכן טען כי לא נאמר לו שהוא חייב להתייצב.
גרסת הנאשם
הנאשם העיד כי במקצועו הוא עובד כמהנדס מכונות ועובד כמטפל במבוגר תוך לימוד טכנאות סלולר. הוא מספר כי הכיר את בעלה של המתלוננת עוד לפני שנישאו ועבד די זמן יחד עמה בבית העסק. לאחר שנישאו הכניסו בני הזוג שותף נוסף בבית העסק אך הם לא הסתדרו אתו. על כן הציעו לנאשם להצטרף כשותף. לדבריו הוא הפעיל את העסק עד שהוא נסגר על ידי המתלוננת בהחלטה חד צדדית.
בתחילה פעל העסק רק על בסיס מזומן אך בהמשך פתחה המתלוננת חשבון בנק אשר ממנו נמשכו השיקים. היא נטלה הלוואה על סך 45,000 ₪ לצורך כיסוי חובות של העסק כאשר כעבור מספר חודשים הגיע החשבון ליתרת חוב של 55,000 ₪ למרות שהוא הפקיד לחשבון את פדיון העסק. בהמשך גילתה המתלוננת כי בעלה שרוי בחובות בגלל השימוש בסמים מסוג קריסטל. על פי דברי הנאשם – בני הזוג הם אלו שחתמו על השיקים אשר הוחזקו בעסק והוא היה אחראי על מילוי הסכום והמסירה לספקים.
בשלב מסוים כאשר המתלוננת יצאה לחופשה בגלל שמירת היריון סוכם כי הנאשם ינהל את העסק וישלם למתלוננת בכל חודש 5000 ₪. הנאשם טען כי כך עשה.
דיון והכרעה
השופט רון סולקין נאלץ להכריע בעניין בהתאם לעדויות שונות אשר נתמכו בראיה חיצונית אובייקטיבית ואת הראיה הזו מצא בגרסה הראשונית אשר אותו מסר בעל המוסך. היא נתמכה בעדותו של החוקר. השופט ציין כי בתוך החקירה שינה העד את גרסתו, זאת ככל הנראה כדי שלא להזיק למתלוננת שהיא ביתו של חברו הטוב. השופט התקשה להאמין לשני הצדדים היות ולדבריו שני הצדדים לא ששו לחשוף את כל האמת בפניו היות וככל הנראה שניהם הסתבכו מאוד בגלל הכניסה לעסקי המזון כאשר עם הזמן נפער תהום של עוינות קשה מאוד זה מול זו.
מלבד זאת גרס השופט כי למתלוננת יש אינטרס של ממש לטעון כי היא לא הייתה מודעת לרכישת הקטנועים.
מעבר לכך הוכח כי בתקופה של רכישת הקטנוע – היה הנאשם שותף בעסק כך שהוא למעשה היה מוסמך לרכוש בכל זאת את הקטנוע בעצמו.
לפיכך החליט השופט לזכות את הנאשם מכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.
