בוטל כתב אישום שהוגש נגד חולת סכיזופרניה שאיימה על מדריכתה ברצח
בית משפט השלום קבע כי היות ולא נערך שימוע לנאשמת לפני הגשת כתב האישום ומשום שלא יידעו את האפוטרופוס שלה על הכוונה לפתוח בהליך פלילי – הוחלט לבטל את כתב האישום.
סיפור הדברים:
הוגש כתב אישום נגד הנאשמת על איומים ועל החזקת סכין לצורך מטרות לא כשרות. על פי הנטען בכתב האישום איימה הנאשמת על מדריכה שעובדת במרכז השיקום כי היא רוצה להרוג אותה. למחרת נעצרה הנאשמת ועל גופה נמצא הסכין. (סכין מטבח)
לטענת ההגנה – המאשימה לא קיימה את החובה המוטלת עליה כאשר היא לא ביצעה הליך שימוע לנאשמת בטרם הגישה את כתב האישום. למעשה המאשימה כן שלחה שלושה מכתבים כדי ליידע את הנאשמת אך כולם חזרו בנימוק של 'מען לא ידוע'. למעשה המכתבים כלל לא הגיעו לידי הנאשמת וכי ניתן להגדיר זאת כמי שהמאשימה לא קיימה את חובת היידוע המוטל עליה בטרם תגיש את כתב האישום. בעניין זה טענה ההגנה כי אין זה דומה למקרה אשר בו הנמען לא טרח לקבל את הדואר אשר שוגר אליו. צוין עוד כי במהלך אותו זמן שוחחה המאשימה בשיחת טלפון עם הנאשמת ומסרה לה את הכתובת המדויקת שלה ואף הוסיפה כי יש לפנות בעניין זה אל האפוטרופוס שלה. על אף כל זאת לא נעשתה כל פנייה אל אפוטרופוס אלא נשלח המכתב אל הכתובת שנתנה הנאשמת אך המכתב כאמור חזר בגין 'מען לא ידוע'.
כדי להשלים את התמונה נציין כי מדובר בנאשמת אשר סובלת מסכיזופרניה והיא מתגוררת בדיור מוגן. על כן סברה הסנגורית כי מוטל היה על המאשימה לפנות אל האפוטרופוס של הנאשמת ולוודא כי אכן המכתב הגיע אל היעד. כמו כן, השימוע היה צריך להתקיים מראש ומסיבה זו יש לבטל את כתב האישום.
מצד המאשימה נטען כי היות ושני המכתבים הראשונים אשר נשלחו חזרו בגלל הסיבה של 'מען לא ידוע' – על כן יצרה המאשימה קשר עם הנאשמת ובקשה ממנה את הכתובת המדויקת שלה. באותה שיחה אכן מסרה הנאשמת את הכתובת שלה שם היא מתגוררת ואף ציינה כי מינו לה אפוטרופוס וכי אליו יש לפנות. המאשימה שלחה את המכתב אל הכתובת אשר אותה מסרה הנאשמת וגם זה חזר מסיבת 'מען לא ידוע'. אי לכך טענה המאשימה כי את חובתה החוקית קיימה ולא נפל כל פגם בהתנהלות שלה מול הנאשמת על פי החוק והפסיקה. על כן, בקשה כי תידחה הבקשה.
דיון והכרעה:
השופטת כתבה כי מעיון בחומר של שני הצדדים היא הגיעה לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל וכי יש לדחות את כתב האישום נגד הנאשמת. הסיבה לכך – הפגם שנפל בהליך השימוע מתוך שימת לב לנתונים המיוחדים של הנאשמת.
הנימוקים שהביאה השופטת:
סעיף 60א'(א) לחסד"פ קובע כי:
א.(א)רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.
(ב)בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.
(ג)נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.
(ד)חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי העניין, רשאים להאריך את המועד האמור
ברור כי אחת מהעבירות שמובאות בכתב האישום זהו מסוג 'פשע' וקיים בה זכות שימוע. כאן לא בררו האם המאשימה אכן יצאה ידי חובתה בצורה ובאופן אשר בו ניסתה להביא לידיעתה של הנאשמת את הזכות שעומד לה לשימוע בטרם הגשת כתב אישום והעמדה לדין.
כדי לקיים את תכלית הסעיף יש לשלוח את המכתב אל כתבות אשר ישנו סיכוי סביר כי הנאשם יקבל אותו.
במקרה זה ספרה הנאשמת כי מונה לה אפוטרופוס. מה שאומר שהיא אינה מסוגלת לדאוג לבד לענייניה. כך שלו יהי והמכתב כן היה מגיע אל היעד – הרי שפעולה זו אף היא לא הייתה משיגה את התכלית. גם אם הייתה המאשימה אומרת לנאשמת שתמסור את המכתב לאפוטרופוס – לא היה זה יעיל. המאשימה הייתה אמורה לדאוג לכך כי המכתב יגיע אל הידיים הנכונות, קרי לידי האפוטרופוס.
בסיכומו של דבר קבעה הנאשמת כי המאשימה למעשה הפרה את חובתה ליידע את הנאשמת בדבר הזכות שיש לה לבקש כי יימנעו מלהגיש נגדה כתב אישום.
מה תכליתו של השימוע?
"השימוע נועד לאפשר לחשוד בעבירה מסוג פשע לשטוח את טענותיו לפני הרשות המוסמכת קודם שתחליט אם יש מקום להעמידו לדין. זכות השימוע מגנה על זכויות חשודים, ועשויה לייעל את מלאכת התביעה. ככל שיהא ביד החשוד לשכנע את התביעה שאין להעמידו לדין, תיחסך ממנו הפגיעה האינהרנטית הנלווית לאישום פלילי בעבירה חמורה. כך גם ייחסכו משאבי תביעה ושיפוט הכרוכים בניהולו של הליך פלילי. השימוע עשוי לחדד את המחלוקות בין הנאשם לתביעה ולייעל את ניהול ההליך; הוא אף עשוי לעודד הידברות בין התביעה להגנה בניסיון לגבש עסקת טיעון. מנגד, השימוע עלול לסרבל את עבודת התביעה ולדחות את פתיחתו של ההליך הפלילי. כדי שיגשים את תכליותיו באופן מיטבי, יש לקיים את השימוע מראש. זהו הכלל, וככל שאין טעמים לסתור, מן הראוי להקפיד עליו".
היות והגשת כתב אישום מהווה פגיעה באדם, על כן חשוב לתת לו את הזכות לשכנע את המאשימה כי היא תימנע מלהגיש את כתב האישום. "העמדתו של אדם לדין פלילי כורכת עמה פגיעה בזכויותיו החוקתיות. הפיכתו של אדם לנאשם בפלילים משנה את חייו. יש לה השלכות כבדות משקל והשלכות רבות על כל תחומי חייו. "'המעמד' של נאשם קשה הוא לאדם. עם הגשת כתב-האישום משתנה עולמו. שיווי המשקל הנפשי והחברתי ממנו נהנה מתערער. הוא נתון לסיכונים חדשים. הוא נפגע חברתית. הוא נפגע כלכלית. ימיו ולילותיו אינם כתמול שלשום"
המסקנה היא כי כאשר מגיעים להחלטה להעמיד אדם לדין זה חייב להיות רק לאחר הליך מנהלי נכון ושוויוני אשר בו קבל החשוד את כל הזכויות המגיעות לו על פי חוק. במקרה אשר בו הנאשם לא וויתר על זכות השימוע הרי שהגשת כתב האישום פוגעת בזכויות החשוד. מלבד זאת אם דבר כזה קורה הרי שאגב כך נפגע האמון של הציבור במערכת המשפט. במקרה זה, לאור הנתונים האישיים של הנאשמת הרי שמדובר בפגיעה שהיא קשה אף יותר.
עלתה אם כן השאלה האם ניתן לערוך שימוע כאשר כבר נכתב כתב האישום. כתבה השופטת כי עריכת שימוע כאשר כתב אישום תלוי ועומד לא יוכל להעניק לנאשמת את הזכות לשכנע את המאשימה מלהגיש כתב אישום שכבר הוגש.
על כן החליטה השופטת לבטל את כתב האישום.
להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר
