פיצויים לעובדת זרה שהפכה לשפחת מין
חקלאי ממושב צופר באזור הערבה הודיע לאזרחית תאילנדית לאחר שהגיעה לארץ כי "חלק מעבודתה כרוך במתן שירותי מין". מתוך חשש שהיא תאבד את מקום העובדה שלה היא הייתה נתונה לניצול משך שנתיים וחצי. החקלאי יפצה אותה על הפגיעה באוטונומיה ועל עוגמת הנפש.
המתלוננת הינה אזרחית תאילנד אשר הגיעה לארץ בשנת 2004. היא קבלה רישיון לעסוק בחקלאות אצל המבקש. למעשה היא עבדה גם במתן עיסויי גוף ללקוחות, זאת בהוראתו של החקלאי. זמן קצר לאחר שהחלה לעבוד אצלה החל לקיים עמה יחסי מין באופן תדיר, כאשר לאורך כל אותו הזמן ציין כי היא מתפרנסת אצלו והוא משלם את שכרה והיה והיא תסרב לדרישותיו – היא תיאלץ לחזור לתאילנד.
בתביעה אשר אותו הגישה לפני כחמש שנים היא ספרה כי יום לאחר שהיא הגיעה לעבוד אצלו הוא אמר לה כי "חלק מעבודתה כרוך במתן שירותי מין". היא חששה מפני איומיו שתאלץ לשוב לארצה זאת לאחר שגייסה את כל הונה על מנת לעבוד בישראל והיא חששה מאוד מאיבוד זכויות לעבוד ולהתפרנס בישראל. היא ספרה כי המשכורת שלה הייתה מיועדת לפרנסת ילדיה ואימה אשר נשארו בתאילנד.
התובעת ספרה כי במשך שנתיים אסף אותה המעביד מהשדה בתדירות של לפחות אחת לשבוע בכדי שהיא תעשה טיפולי מסאז' ללקוחות.. בין השאר נהג לכפות את עצמו עליה. על פי דבריה היא חשה ממש כמו שבויה שלו כאשר הוא ניצל את מצוקתה ואילץ אותה להסכים לביצוע כל אותם המעשים.
הנזקים
לטענתה, מאז אותם האירועים היא מתקשה מאוד ליצור קשיים חברתיים נורמטיביים והיא חיה בתחושה כי היא הושפלה מאוד ולדבריה הדימוי העצמי שלה נפגע אנושות. היא הגישה את התביעה לאחר שהחקלאי הורשע בהליך פלילי תוך ניצול יחסי מרות בעבודה על בסיס הכרעת הדין בהליך הזה.
היא דרשה פיצוי שיעמוד על סך 550,000 ₪ בעקבות הפגיעה בכבודה ובאוטונומיה שלה וזאת בעילה של הפרת חובה חקוקה תוך שהיא מסתמכת על חוקי כבוד האדם וחירותו.
דברי הנתבע
הנתבע הציג מצדו גרסה שונה לחלוטין. הוא חזר על טענות ההגנה אשר העלה בהליך הפלילי כאשר לדבריו הוא הקים חדר טיפולים מיוחד וחיפש עובדת שתעשה עיסויים. לדבריו עבד אצלו אחיה של התובעת בתקופה זו כמנהל עבודה והא זה שהציע את אחותו כמתאימה לתפקיד. היא הייתה עדיין באותו זמן בתאילנד ולדברי הנתבע נמסר למתלוננת הן על ידי החברה לכוח אדם והן על ידי אחיה – כי מדובר בעבודה חקלאית בשילוב עם עבודה כמעסה.
על פי דבריו היא הייתה חסרת ניסיון בתחום והוא זה שלימד אותה ואימן אותה לעבוד בתפקיד. הוא טוען כי הוא מעולם לא כפה עצמו עליה ונוצרו ביניהם יחסים הדדיים.
זוהי אינה מערכת שוויונית
השופטת גרסה כי יש לדחות את גרסת הנתבע אשר על פיה היה ביניהם מערכת רצונית ושוויונית וכי היה פה בהחלט יחסים שנעשו תוך כדי ניצול יחסי מרות.
היא אף הוסיפה כי לו יהי כי אכן העובדת התאילנדית ידעה עוד בטרם הגיעה ארצה כי עבודתה תכלול גם שירותי מסאז' ועיסויים, עדיין אין זה אומר כי הייתה הסכמה מצדה לתת שירותי מין לנתבע.
על פי דברי השופטת אי אפשר למעשה להסתמך על חוק כבוד האדם וחירותו בכל מה שנוגע בעוולה של הפרת החובה כפי שבקשה התובעת בכתב התביעה שלה. אך בכל זאת ניתן לבסס את תביעתה בדבר הפרת חוק העונשין האוסרת את קיום יחסי מין תוך שהדבר נעשה במסגרת ניצול יחסי מרות בעבודה.
היא ציטטה מעניין אחר אשר בו היו גם אלמנטים של ניצול יחסי מרות:
"נסיבות אלה מקימות חשד המבוסס על ניסיון החיים והשכל הישר כי חרף העובדה שהמעשים המיניים בוצעו לכאורה בהסכמה, אין מדובר בהסכמה חופשית ואמיתית. קיומם של יחסי מרות וניצולם על ידי מבצע המעשה המגונה הם הסיבה המרכזית למתן ההסכמה של העובד או העובדת לביצוע המעשים בהם. בנסיבות אלה קמה הנחה סטטוטורית שלפיה ההסכמה שניתנה פגומה, שכן היא אינה פרי רצון חופשי ואמיתי."
גזר הדין
השופטת ציינה כי נראה כי מדובר בהליך פלילי אשר מלמד על מצוקה קשה ועגמת נפש רבה אשר נגרמו לתובעת אך עם זאת היא לא טרחה לצרף כל חוות דעת רפואית כזו או אחרת אשר תעיד כי נגרמו לה נזקים נפשיים.
השופטת חייבה אם כן את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת ועל הפגיעה באוטונומיה שלה, כל זה בסכום של 100,000 ₪. בתוספת הוצאות המשפט של 5000 ₪ ושכ"ט עורך דין על סך 13,200 ₪.
להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר
