מעצר בית הנו דרך חלופית לשהות בבית מעצר (שהוא בעצם בית סוהר ברוב המכריע של המקרים). מעצר הבית, כשמו כן הוא, מעצר. יש מעצר בית מלא ויש חלקי, יש במקום אחד ויש ביותר ממקום אחד (נניח מעצר בית במקום המגורים וכן מעצר בית במקום העבודה, בשעות העבודה).
היצירתיות במעצר הבית, אופיו, הפיקוח על עצור הבית וכן על יתר התנאים היא כיד הדמיון הטובה על הסניגור, הנסיבות ובית המשפט.
באופן כללי ניתן לחלק את מעצרי הבית לשניים, אלה המוטלים על אדם לפני שהוגש נגדו כתב אישום, לטובת ניהול החקירה ואלה המוטלים לאחר שהוגש כתב אישום מה שנקרא בשפה השגורה "העמדה לדין" ובשפת המשפט מעצר בית עד לתום ההליכים.
חוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה מעצרים), תשנ"ו- 1996 (להלן: "חוק המעצרים") קובע כי בכל מקום בו בית משפט מגיע למסקנה שצריך לעצור אדם במעצר עליו גם לבחון את האפשרות למעצר בית. חוק המעצרים שינה מאוד את דיני המעצרים ומאז שחוקק השימוש באופציה של מעצר בית הפכה שכיחה יותר ויותר.
בעוד שמעצר בית לצורכי חקירה הוא קצר ומוטל לעיתים אף על ידי קצין משטרה (לתקופה שלא עולה על חמישה ימים), הרי שמעצר בית עד לתום ההליכים המשפטיים יכול לעיתים לקחת אפילו שנים. כלומר, כל עוד ההליך מתנהל וכידוע, יש משפטים שלוקחים שנים.
התנאים שבהם יוטל על אדם מעצר בית מחולקים לשלוש:
התנאי הראשון, תנאי ראייתי, כלומר שיש "ראיות לכאורה" שהאדם ביצע את מה שטוענים שביצע. במילים פשוטות אפשר לומר שאם יש צילום ממצלמה/ עדות של מתלונן/ עד מדינה/ חשבונית מפלילה/ ובראש ובראשונה אמירות של הנאשם בעצמו, אז בעצם אפשר לומר שיש ראיות לכאורה לביצועה של העבירה.
חשוב לציין כי עם התקדמות המשפט, המצב הראייתי יכול להשתנות והרמה הראייתית של התיק יכולה להשתנות. במצב כזה של שינוי ראייתי ניתן לבקש מבית המשפט שידון בעניין מחדש. הבקשה אגב נקראת עיון חוזר.
התנאי השני, הוא עילת המעצר. הרי לא מגישים בקשה למעצר עד תום ההליכים בגין כל עבירה. בסעיף 21 לחוק המעצרים קבועות עילות המעצר אשר בחוק. אליהן נוספו (אדם המסכן אדם אחר או את הציבור, מי שקיים חשש שישבש את ההליכים או שימלט מהם או עבירות חמורות במיוחד כמו חלק מעבירות הסמים, רצח וכיוצ"ב עניינים חמורים. אל עילות מעצר אלה הוסיפו בתי המשפט עילות מעצר נוספות "פסיקתיות" כמו למשל בעבירות רכוש שבמשך שנים לא היו מהוות עילות מעצר אך עם הזמן הפכו לעבירות שבנסיבות מסויימות מהוות עבירות המקימות עילת מעצר.
התנאי השלישי הוא שבית המשפט מצא איך "לאיין" את המסוכנות של הנאשם באמצעות חלופת מעצר, הוא מעצר הבית. פעמים רבות, הבחינה הזו של חלופת המעצר נעשית באמצעות קבלת "תסקיר מעצר" שהוא בעצם סוג של דו"ח שעורך שירות המבחן לאחר שהוא נפגש הן עם העצור המועמד לשחרור והן עם המפקחים המוצעים לפקח עליו אם ישתחרר ממעצר הבית.
איך יוצאים\מערערים על מעצר בית:
עם חלוף הזמן (הפסיקה מדברת על ארבעה חודשים אבל ניתן אפילו לפני) ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר מהטעם היחידי של חלוף הזמן. ואז בית המשפט בודק מחדש את האם ניתן להקל בתנאי מעצר הבית.
במקרה והשתנו הנסיבות, ניתן להגיש בקשה לעיון חוזר מהטעם של שינוי נסיבות; נניח ערב שלא מסוגל יותר לפקח או נאשם שלא מסתדר עוד במקום בוא הוא עצור במעצר בית ולעיתים אפילו אם קיימת אופציה רצינית ליציאה לעבודה; כזו שלא הייתה קודם.
הדרך השלישית, כפי שנזכר לעיל, היא עם הבסיס הראייתי של התיק משתנה ואז מגישים עיון חוזר.
ברור כי הדברים אינם מהווים ייעוץ משפטי קונקרטי אלה רק הסבר כללי של העניין. לשם קביעת פגישת ייעוץ, חייגו לעו"ד פלילי לוליק אסל.
