שילם לשוטר כדי להסב דו"ח תנועה וזוכה – לא מדובר בשוחד
שוטר אשר העניק לנהגים "שירות" על ידי שהסב את דוחות התנועה אותם הם קבלו על שם אחרים – תמורת תשלום הורשע בקבלת שוחד. בית המשפט זיכה את אחד הנאשמים אשר שילמו לו במסגרת 'הסדר' שכזה.
על פי כתב האישום, בחלק הכללי שבו, אנחנו לומדים כי כאשר נהג רכב מקבל דו"ח בגין עבירת תנועה אשר אותה ביצע, עומדת לו הזכות לטעון כי לא הוא היה הנהג אשר השתמש ברכב כאשר בוצעה העבירה. טענה זו עשויה להתקבל על ידי המשטרה כאשר היא תיתמך בתצהיר של הנהג נשוא הדו"ח כמו כן בתצהיר של הנהג המוסב אך זאת רק אם אלו הוגשו תוך 90 יום מקבלת הדו"ח.
במקרה והטענה מתקבלת הרי שהדוח יוסב על שמו ולחובתו של הנהג המוסב כמו גם נקודות החובה יירשמו על שמו.
בתקופה אשר עליה הוגש כתב האישום, שירת השוטר ג.א. במדור פניות הנהגים כאשר בתוקף תפקידו אף טיפל בפניות של הנהגים אשר סברו כי נרשמו לחובתם דוחות שאינם מוצדקים. הוא איתר דוחות שכבר התיישנו ובוטלו בגלל ההתיישנות ואותם הציג בפני הנהגים נשואי אותן הדוחות. הוא הבטיח כי יפעל להסבת הדוחות על שמם של נהגים אחרים כך שגם הקנס אשר נקוב בדוח כמו גם נקודות החובה ייזקפו על שמם של הנהגים האחרים וזאת בלבד אם יעבירו לו את שיעורי הקנס הנקוב בתשלום מזומן.
אזרחים רבים אשר שילמו לשוטר תמורת שירותיו הואשמו באישומים שונים כאשר רובם הצליחו להגיע להסדרי טיעון אשר בהם הודו במיוחס להם כאשר המדינה הקלה עמם במידה משמעותית מתוך הבנה כי הם היו למעשה קרבנות.
שניים מתוכם העדיפו להמשיך בניהול המשפט וסרבו להגיע להסדר טיעון.
סיפור הדברים
ביום 31.1.06 קבל א.כ. שהוא גיסו של הנאשם דו"ח תעבורה. בגינו הוטל עליו קנס וכמובן גם נזקפו לחובתו נקודות. כ. הגיש למשטרה בעקבות הדו"ח תצהיר כוזב על פיו אשתו היא זו שנהגה ברכב באותו זמן. על כן בקש להסב את דוח התעבורה על שמה. במהלך חודש אוגוסט בשנת 2007 נעצר א.כ. על ידי משטרת התנועה במהלך ביקורת שגרתית כאשר הוברר לו כי בקשתו להסבת דוח התנועה ככל הנראה נדחתה ועקב אי תשלום הדוח – נשלל רישיונו.
זמן קצר אחר כך פנה הנאשם אל השוטר ג.א. ובקש ממנו כי יסייע לגיסו בפתרון הבעיה אשר אותה הצגנו לעיל. הוא אף הוסיף ואמר כי גיסו עובד בתחום האלומיניום והתריסים וכי הוא יוכל לסייע לו בתמורה אם הוא יזדקק ל"משהו באלומיניום".
לאחר כשלושה שבועות נודע לכ. כי הבקשה להסב את דוח התעבורה על שם אשתו – נדחתה.
זמן קצר אחר כך הציג השוטר ג.א. מצג שווא בפני הנאשם כאשר על פיו באפשרותו להביא להסבת הדוח על שמו של אדם אחר אך תמורת השירות יהיה עליו לשלם סך של 750 ₪ באמרו כי הסכום הזה ישמש לצורך תשלומי הדוח. את הנ"ל הוא הציג לנאשם אך הוא ידע כי למעשה הדוח כבר בוטל זה מכבר במערכת המשטרתית מטעמי התיישנות וכי למעשה בכל מקרה לא תידרש כל התערבות מצד ג.א. לצורך הסבת הדוח כמו גם ביטול הקנס הכרוך בו.
למעשה סכום הכסף אשר הועבר לג.א. נותר בכיסו.
על כן הואשם הנאשם בעבירת שוחד כמו גם ניסיון לקבל דבר במרמה.
נאשם נוסף ניהל אף הוא בעצמו הוכחות בתיק אשר מיוחס לו כאשר אף הוא כמו הנאשם הקודם סרב להגיע להסדר טיעון אשר במסגרתו הודו הנאשמים כולם במיוחס להם כאשר בתמורה הקלה עמם המאשימה באופן משמעותי וריככה עבורם את עונשם מתוך הבנה כי הנאשמים הם למעשה הקרבנות של השוטר ג.א.
הנאשם השני ס.פ. לא חלק על העובדות. הוא היה בהחלט מודע לקומבינה הנטענת וגרס כי כולם עושים את זה… הוא טען כי המאשימה אינה יכולה למצות עמו את הדין בשעה שהשוטר ג.א. הוא זה ששידל ומשך אותו לבצע את העבירה.
למעשה טען הנאשם כי הוא פעל מתוך תמימות והאמין לשוטר במדים. הוא לא ממש הבין כי מדובר בסיפור לא חוקי ואף ציין כי לא הציע וגם לא נתן שוחד, לכן אין מדובר בעבירת שוחד לגבי המקרה.
המדינה ציינה כי חשוב להרתיע מפני מתן שלמונים גם לשוטר כאשר יש להוקיע מכל וכל את תופעת השוחד, במיוחד לנוכח הקלות והפשטות הכרוכה בפנייה ובהצעות מן הסוג הזה לשוטרי תנועה.
עורך הדין של הנאשם הראשון העלה טענה מקדמית כאשר על פיה העניקה המדינה לשוטר ג.א. מעמד של עד מדינה וזאת על מנת שיפליל את קרבנותיו. על פי שיטתו, מדובר בהתנהגות מקוממת במיוחד אשר יש בידה להביא עד כדי ביטול של כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשמים. הוא נענה על ידי בית המשפט כי אכן התנהגותו של השוטר ג.א. הינה התנהגות מטרידה ביותר היות והיא מדיחה לדבר עבירה ועניין זה יישקל בהמשך בעת פרשת העונש.
כשל מוסרי ותו לא
השופט קבע כי מדובר בכשל מוסרי בלבד ואין כאן למעשה ענין של מתן שוחד היות והדוחות היו דוחות שכבר התיישנו ולא היה כאן למעשה "קבלת דבר במרמה" אף אם הנאשמים התכוונו לבצע את העבירה בעצם תשלום הסכום אשר אותו דרש מהם השוטר.
השופט הוסיף כי ההצעה של הנאשם אשר הציע לשוטר את העזרה בתחום האלומיניום הייתה הצעה חברית בלבד ואי אפשר להתייחס אליה כאל הצעת שוחד.
"…בישראל, מדינתנו שלנו, ה"צ'פחה" ה"סחבק" והדיבור הישיר וחסר המעצורים הם עובדה קיימת המשפיעה ישירות על רמת המודעות והכוונה הפלילית הטמונה במעשים כאלה ואחרים", כך כתב השופט בהכרעת הדין.
כמו כן ציין כפי שהעיד על עצמו הנאשם כי – "הוא אדם בעל השכלה בסיסית אשר לא זכה ללמוד בבית ספר תיכון. הוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה ושוטרי משטרת נדמים בעיניו כבעלי שררה וכוח והוא נותן בהם אמון ורוכש להם כבוד בלתי מסוייג, והכל בשל אירוע טראומטי אשר אירע לו בילדותו, ואשר נכחו בו שוטרים אשר הפעילו את סמכותם כלפיו".
הוא הבין לדבריו את המילה "קומבינה" הכרוכה במעשיו של א. כ"פרוצדורה פנימית" או כ"הסדר", ולא ראה בה תופעה שלילית או בלתי חוקית.
השכלתו בפירושי מילים בלעז מקורה במילון שרכש בגיל 14, עת עזב את ספסל הלימודים לבלי שוב אליו עד היום " עדותו התאפיינה תוך הרמות קול ובתשובות אשר ניתנו בקול גדול מתוך כעס על העוול שנגרם לו לטעמו, בשל תיק זה.
הנאשם התעקש מאוד לטעון לחפותו עד כי נראה היה כי הוא מתחנן על חייו. חשוב היה לו להוכיח כי אין כאן כל עוון. אף כי על פי דבריו הוצע לו "לסיים" את התיק על ידי ענישה קלה – הוא לא הסכים בשום אופן להודות בעבירה אשר עליה לא עבר.
למעשה זיכה השופט את הנאשם מכל העבירות אשר יוחסו לו תוך שציין כי "ככל שמדובר יהיה בקבלת דבר במרמה, הרי שבמקרה דנן אין בנמצא "מרמה" ואין בנמצא "דבר".
