סעיף 60א
בשנת 2000 חוקק סעיף 60א. לחוק סדר הדין הפלילי. סעיף זה קובע כי בכל מקרה בו יש כוונה להגיש כתב אישום בעבירות מסוג פשע (עבירה שהעונש עליה שלוש שנות מאסר ומעלה), והחשוד אינו שוהה במעצר, על המדינה להודיע לחשוד על זכותו לנסות לשכנע שלא להגיש נגדו כתב אישום.
ההודעה מגיעה במכתב לכתובת החשוד (למעט תיקים מסוימים בהם כאשר יודעים שיש יצוג של עורך דין פלילי, יוצרים קשר עם עורך הדין של החשוד), ההודעה אינה כוללת כל פרט על העבירה או העבירות אשר בביצוען האדם חשוד.
מיד עם קבלת ההודעה לפי סעיף 60א., קמה לחשוד הזכות לעיין בחומר החקירה על מנת שיוכל להתמודד עם החומר שנאסף נגדו. יצוין כי בית המשפט העליון פסק כי בתיקים גדולים בעלי היקף חומר משמעותי, אין זכות לעיין בכלל חומר החקירה כי אם רק ב"ליבת חומר החקירה".
לאחר שחומר החקירה נמצא אצל החשוד, על עורך דינו לנסות ולהבין מה בעצם רוצים ממנו בפרקליטות או במשטרה או בכל רשות אחרת ששלחה לו את ההודעה. איזה עבירות, אם בכלל מגלות הראיות ובעצם למה שלחו לו את ההודעה.
לעיתים, במיוחד בתיקים מורכבים, הכיוון אליו מצביע מארג הראיות אינו ברור לחלוטין ולעיתים אף אינו מגלה עבירה כלשהי.
בכל מקרה, השלב הבא לאחר לימוד החומרים הוא פגישת שימוע (או אם רוצים, אפילו שימוע בכתב, באמצעות מכתב מנומק המפרט את טענות החשוד) שבה שוטח עורך דינו של החשוד את טענות החשוד. בעניין זה חשוב לשים לב גם לכך שיש טענות שעדיף כלל לא לטעון אותן, למשל טענות שיכולות להביא להשלמת חקירה בעניין מסוים וזאת כאשר החשוד יודע שאם אכן תתבצע השלמת חקירה הדבר יהיה לרעתו.
מדובר בעניין מורכב עד אשר לעיתים יש חשודים שמומלץ להם לוותר לחלוטין על זכות השימוע ולגשת מיד למשפט הפלילי עצמו, כאשר הפרקליטות נמצאת בעמדה נחותה עם חומרי חקירה לא שלמים.
ואם אסכם את העניין בשורה אחת, קיבלתם הודעה לפי סעיף 60א, פנו מיד אל עורך דין פלילי שמבין בדיוק על מה מדובר.
