בית המשפט זיכה אדם שהואשם כי תקף את בן זוגה של גרושתו
כתב אישום שהוגש נגד אדם שכביכול תקף את בן הזוג של אשתו לשעבר תוך איומי רצח על הגרושה – נדחו על ידי בית המשפט בגלל שינויי גרסאות וחרטה של בן הזוג החדש על הדברים אשר אותם אמר במשטרה.
סיפור הדברים:
הנאשם אשר נגדו הוגש כתב האישום היה גרוש מאשתו כשנה לפני האירוע. לזוג זה שתי בנות בגילאי 9 ו – 10.
בתאריך – 1/11/14 בשעות הצהריים הגיע הנאשם אל ביתה של המתלוננת. במקום התפתח וויכוח בנושא הסדרי הראייה כאשר במהלך הוויכוח ולעיני הבנות היכה הנאשם את בן הזוג של המתלוננת בפניו ואף גרם לו לחבלה ונפיחות בשפתיים. הוא אף הוסיף ואיים על המתלוננת בכך שאמר כי ירצח אותה וכן יהרוס את המכונית שלה.
הנאשם במענה לכתב האישום כפר במיוחס לו וכי על פי טענותיו אכן הגיע אל המקום כדי לקחת את בנותיו אך לא התפתחה כל תגרה פיזית או מילולית. בנסיבות הללו אף נשמעו הוכחות.
במהלך פרשת התביעה הושמעו כמובן עדויותיהם של המתלונן ושל המתלוננת ואף הוגשו מסמכים כמו הודעות הנאשם, דו"ח עיכוב ומזכרים ודו"ח פעולה.
במהלך פרשת ההגנה העיד גם הנאשם בעצמו כמו כן הוגשו מסמכים כמו הודעות מצד המתלוננת ומזכרים.
טיעוני הצדדים:
בא כוח המאשימה טען כי עדותה של המתלוננת הינה אמינה וכי יש לתת בה אמון. היא כלל לא הקצינה את האירוע וכי עדות זו אף נתמכת בעדותו ובדבריו של המתלונן – בן הזוג של המתלוננת. הוא אמנם סרב לשתף פעולה אך מסר כי אכן היה מקרה אשר בו הנאשם תקף אותו קלות וגרם לו לנפיחות קלה בשפה. המאשימה אף הוסיפה וטענה כי יש לראות חיזוק ראייתי לאותן הראיות במצב הנפשי של המתלוננת. כי באותו זמן היא הייתה נסערת מאוד. לגבי דו"ח הפעולה – הרי שממנו עולה כי השוטר אשר הוזעק אל הזירה לא גילה כל סימני אלימות חריגים וכי הנפיחות הקלה בשפה של המתלונן כלל אינו מהווה סימן שכזה. לפיכך בקשה המאשימה לעתור ולהרשיע את הנאשם בכל המיוחס לו.
לגבי עדותו של המתלונן הפנתה ב"כ של הנאשם כי הוא למעשה לא ממש זכר את כל הפרטים של המקרה והא גם לא ייחס לכך חשיבות רבה מידי. הוא טען כי הנאשם כלל לא הכה אותו וכי הוא סלח לו על מה שהיה. כמו כן העלה ב"כ של הנאשם תמיהה – איך ייתכן כי המתלונן לא שמע עד כה על הבעיות ועל הקשיים שהיו מנת חלקה מול הנאשם – למרות שהם חיו כבני זוג משך תקופת זמן ארוכה לאחר האירוע.
בנוסף טענה ב"כ מצד הנאשם כי ישנם כאן מחדלי חקירה אשר נוגעים להעדר ביצוע עימות בין שני הצדדים כמו גם לא נחקרו הבנות.
דיון והכרעה
למעשה מתבססות ראיות המאשימה על עדויותיה של המתלוננת ושל המתלונן כמו גם על הנפיחות שנמצאה בשפתו התחתונה של המתלונן בעקבות הוויכוח והחיכוך שהיה ביניהם. אך עיון מעמיק בכל העדויות הללו כמו גם מעיון באופן בו התרחש האירוע הרי שעולה כי אלו כלל לא תואמות את דו"ח הפעולה אותו כתב השוטר שהוזעק אל הזירה כמו גם קיימות סתירות נוספות אשר אינן עולות בקנה אחד עם כל מה שהתרחש במקום ביחס לעדויות.
השופטת פרטה את העדויות והראיות אשר הוצגו בפניה:
המתלוננת ספרה על מערכת יחסים קשה מאוד שהיה לה מול הנאשם כאשר נסיבות המקרה רק החמירו עוד יותר את היחסים שהיו בינה לבינו ובינו לבין בנותיהם המשותפות. ניכר היה כי מדובר בעדות מגמתית. האם אף ציינה כי עד כה היא לא עשתה דבר ועל כן עדויות אלה אשר בהן היא מספרת על התעללות מילולית ופיזית של הנאשם כלפיה וכלפי בנותיה מעלות תהיות ואינן מתיישבות כלל עם מבחן ההיגיון והשכל הישר.
בנוסף, לא ייתכן ולא מובן כלל כיצד סמכה המתלוננת על הנאשם בעת שנסעה לחופשה לחו"ל יחד עם בן זוגה והשאירה את שתי הבנות אצל האב.
בנוסף טענה והתלוננה המתלוננת נגד הנאשם כי הוא לא עמד בהסדרי הראיה ואף הפר אותם. היא אמרה שיש לה לכך ראיות מתוך התכתובות שהיו ביניהם. אך היא לא הציגה כלל את אותן התכתובות וכאשר נחקרה באזהרה גם לא הסבירה מדוע היא לא מציגה את התכתובות הללו. גם נתון זה מכרסם באמינותה של דברי התובעת.
לגבי המקרה המדובר ספרה המתלוננת כי הנאשם היכה באגרוף בפניו של בן זוגה. גם עדות זו אינה מסתדרת עם התלונה הראשונה אשר אותה הגישה במשטרה כאשר טענה כי הנאשם הרים עליו את היד ופגע לו בפנים. היא אף הוסיפה והדגימה את מכת האגרוף וגם זה מעצים את אופייה של עדות המתלוננת שניסתה להעצים ולנפח את המעשה.
לעומת העדויות הללו מצד המתלוננת קיימת עדותו של המתלונן אשר העיד כי – "שם את היד על השפה התחתונה… מכה זה מכה, הוא לא נתן לי בוקס, הוא שם לי את היד והלך לבנות. הוא שם את היד ככה (מדגים אגרוף צמוד לשפה התחתונה) וזז אחורה. היד שלו נגעה לי בשפה" בהמשך, העיד שוב כי הנאשם "לא נתן לי בוקס, שם את היד וזה הכל".
בהמשך התחרט המתלונן על התביעה וניסה להפחית מחומרתו. הוא ניסה לחזור בו מעדותו במשטרה כאשר למעשה לא נמצאה לכך כל סיבה.
השופטת כתבה כי היא לא ראתה כל ממצא שעלול לגרום לבעיית זיכרון וכי הדבר כלל לא נסמך על תיעוד רפואי. המתלונן למעשה כן זכר את המקרה והוא לא התנער ממנו אך הוא ניסה להפחית מחומרת המעשה. השופטת כתבה כי היא לא רואה כל סיבה לדבר שהמתלונן בקש להפחית מחומרת המעשה. לא נשמע כל טיעון לגבי קשר שנוצר בין המתלונן לבין הנאשם כמו כן לא נוצרו יחסים עכורים בין המתלונן לבין המתלוננת כאשר אלו יוכלו אולי להסביר את הסיבה לכך שהמתלונן בקש לבטל את התלונה שלו במשטרה. הוא מצדו אמר כי הוא סולח לנאשם ומצדו ניתן לסגור את התיק. בנסיבות הללו עדותו של המתלונן אבדה את מהימנותה בגין הדרך בו תואר האירוע על ידי המתלונן ובין באופן אשר בו הציגה אותו המתלוננת.
כמו כן עלו סתירות בנוגע לאיומים אשר אותם כביכול השמיע הנאשם כאשר המתלוננת טענה כי הוא איים מספר פעמים כי יהרוג אותה וכי המתלונן כלל לא דיווח על דבר כזה.
כמו כן ישנה סתירה בעניין חקירת הבנות כאשר בתחילה בקשה האם שלא יחקרו את בנותיה כאשר בהמשך הן כן נחקרו על דעתה ובהסכמתה.
סוף דבר
בגלל הצטברות הסתירות והתהיות בכל הסיפור הזה וחוסר המהימנות מצד המתלוננים נותר הרבה יותר מסתם ספק בכל מה שמיוחס לנאשם. אי לכך קבעה השופטת לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו.
להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר
