בית המשפט ריסן את המכס והפחית את הקנס על אי הדיווח בכניסה לארץ
איש עסקים נכנס לארץ כאשר באמתחתו 77,500 יורו, הוא לא דיווח על כל הסכום שהיה אצלו וחויב בקנס בגובה מלוא הסכום עליו לא דיווח. הוא טען כי הדבר נעשה בתום לב וכי הוא שכח מהכסף. טענות אלו נדחו על ידי ועדת המכס אך בית המשפט האמין לו והפחית את הקנס לחצי.
סיפור הדברים:
המערער הגיע לישראל בליל ה- 8.8.16 מגינאה המשוונית שבאפריקה. הוא עבר דרך המסלול הירוק בנתב"ג.
מדובר באיש עסקים אשר הגיע לארץ יחד עם גיסו. אשתו ובנם ששהו יחד עמו בחו"ל שבו ארצה מספר ימים קודם לכן. לאחר שעבר במסלול הירוק התבקש על פי הנוהל על יד עובד המכס – להניח את חפציו במכונת השיקוף והוא נשאל האם הביא עמו כסף. המערער השיב בחיוב וכאשר נשאל לגבי גובה הסכום – ענה כי מדובר בסכום של כ – 40,000 אירו. בבדיקה בתיקו האישי של המערער ובמזוודת היד נמצא סכום כסף מזומן שעמד על 77,500 אירו שהיו בשטרות של 500 אירו. במעמד זה הושבו לידיו של המערער כספים בשווי 100,000 ₪ כאשר 47,500 אירו נתפסו על ידי עובדי המכס.
בחקירתו טען המערער כי הוא לא היה מודע לחובת הדיווח על פי חוק וכי לא הבחין בשלטים אשר מיידעים בדבר החובה לדווח על סכומי כסף הנכנסים ארצה. כמו כן טען כי לא זכר מהו מלוא הסכום הכולל הנמצא ברשותו.
מלבד זאת טען כי היה עליו להחזיק את הכספים במזומן במסגרת עיסוקו בחברה ישראלית אשר עוסקת באבטחה ממלכתית ברמת הממשל. (הוא מסר דו"ח מפורט בעל פה)
באותו יום נשלח אל המערער הודעת זימון באמצעות דואר אלקטרוני לצורך הטלת עיצום כספי בעבירה של הלבנת הון. ההודעה נשלחה גם לרואה החשבון של המערער באמצעות פרטי הדואר האלקטרוני אותם מסר המערער.
הוועדה התכנסה ביום שנקבע אך המערער לא הופיע בדיון. באותה הוועדה נקבע כי על המערער לשלם את מלוא הסכום כקנס.
המערער בהודעה אלקטרונית הודיע כי הוא לא הופיע היות ולא קבל את ההודעה בדבר קיום הוועדה.
הוא בקש לייפות את כוחה של אשתו אשר תופיע בהתכנסות הוועדה הבאה היות ועליו לצאת לחו"ל עוד באותו יום.
הוועדה אכן התקיימה בנוכחות אשתו אשר הציגה את עמדת בעלה והסבירה כי הוא לא קבל כל הודעה בדבר התכנסותה של הוועדה במועד שהיה והיא שבה וטענה לגבי מקור הכסף כי מדובר בכספים אשר אותם היה עליו להחזיק במסגרת העבודה בחברה אשר בה הוא פעל. בתנאי עיסוקו היה עליו לשאת תדיר סכומי כסף גבוהים לצורך מטרות מילוט מהיר בתנאי עיסוקו.
לטענתה הוא הגיע אל הארץ בבהילות ודחיפות בגלל הגעתו של נשיא גינאה המשוונית לישראל ומתוקף תפקידו היה עליו להשתתף. עוד היא טענה כי בעלה יוצא ונכנס לארץ בתדירות גבוהה והא מודע בהחלט לחובת הדיווח. לטענתה הוכנס הכסף לישראל בתום לב מתוך שכחה גרידא וללא כל כוונה של הלבנת הון.
החלטת הוועדה
בסיכות הוועדה הוחלט להטיל עליו עיצום כספי בשווי מלוא הסכום אשר אותו העלים שהוא – 47,500 ₪ היות והוועדה ציינה כי היא מתקשה להאמין לעובדות כי האיש שכח שהוא נושא באמתחתו סכום כסף גבוה שכזה אף שהוא היה רק ב – 140 שטרות בלבד. מלבד זאת היא לא האמינה לגבי גרסתו אותו מסר באשר למקורם של הכספים היות והא לא המציא כל אישור על משיכת הכספים סמוך למועד תפיסתם. היא החליטה כי בכל מקרה מדובר בחובה מוחלטת ועל כן אין כל סיבות לקולא מלבד העובדה כי מדובר בהפרה ראשונה מצד המערער.
טענות המערער:
על פי טענות המערער שניתן על ידי ב"כ נפלו פגמים רבים בהליכי קבלת ההחלטות הן בחקירתה והן בהחלטות הוועדה כאשר על פי טענתו כל פגם בנפרד וכמובן כאשר כל אלו מצטברים יחד הרי שיש די בהם לבטל את החלטות הוועדה והשבת מלוא הסכום למערער או לחילופין – הפחתה בגובה הקנס.
הפגמים בתמצית:
- פגם במסירת ההודעה – בתקנות איסור הלבנת הון יש למסור למפר את הודעת הזימון בוועדה באמצעות דואר רשום או במסירה ידנית. הוועדה הסתפקה במסירת דואר אלקטרוני כאשר בעקבות כך התכנסה הוועדה בלעדיו וקבלה את ההחלטה מבלי שיהיה למערער זכות טיעון.
- לא קבל זמן להיערך – הוועדה התכנסה תוך יומיים בלבד (המועד החילופי של הוועדה) כאשר לא היה לו את הזמן להיערך כראוי לקראת הדיון עם עורך דין מתאים. כמו כן התקשה להיערך מבחינת ההתאמה של לוח הזמנים שלו, כאשר אלו כוללים לו"ז צפוף במיוחד של נסיעות לחו"ל. מסיבה זו גם נבצר ממנו להשתתף בוועדה והיה עליו לייפות את כוחה של אשתו אשר למעשה אינה בקיאה כמוהו בכל הפרטים.
באשר להחלטת הוועדה טען ב"כ של המערער כי מדובר באיש עסקים מכובד אשר פועל במסגרת משרד הביטחון וכי מדובר בתושב חוזר אשר זכאי לפטור ממס.
מלבד זאת טען המערער כי אילו היה מודע לחובת הדיווח הרי שיכול היה לעביר חלק מהכספים לאשתו ובנו אשר שבו מספר ימים קודם לכן ארצה או להעביר חלק מהסכום על ידי גיסו שנסע יחד עמו ובכך היה פטור מדיווח. ניכר אם כן כי לא היה כל רצון להעלים או להלבין הון.
מלבד זאת טען כי הוועדה שגתה בכך שהטילה קנס בסכום גבוה כל כך בהתחשב בעובדה כי מדובר בהפרה ראשונה אשר לא עשתה שימוש בבלדרים או הסלקה והסתרה שאלו מחמירים את העבירה הרבה יותר ובמקרים אלו אין מוטלים קנסות בסדר גודל שכזה. אי לכך טען כי מדובר בעיצום אשר שיעורו אינו הגיוני כלל ואינו מידתי וסביר.
טענות הוועדה
לגבי הפגמים אותם העלה המערער טענה הוועדה כי התקבלו החלטות שקולות ומידתיות גם ללא השתתפותו של המערער וכי בוועדה בה השתתפה אשתו היה זה בעקבות בקשתו וכי הוא זה שייפה את כוחה אותה. בנוסף, באשר לעיצום שהוטל – הרי שאין מקום להשוואות בין מקרים שונים וכי מדובר בקנס ראוי על פי שיקולי הוועדה ובהתאם לסמכותה ושיקול הדעת של הוועדה.
סוף דבר
השופטת רחל קרלינסקי – סגנית נשיאת בית המשפט לא הסכימה לגמרי עם הוועדה והחליטה לקבל את הערעור, אך רק בחלקו. השופטת לא סברה כי נפלו פגמים בהחלטת הוועדה אשר מצדיקים לבטל את החלטותיה באופן גורף. אך עם זאת – קבעה כי שיעור הקנס אינו סביר והוא אינו מידתי וכי יש לתת משקל גם לעובדה כי המערער לקח אחריות מלאה על מעשיו, הוא שיתף פעולה באופן מלא, הוא לא הסתיר את הכספים ואף לא עשה שימוש בדרכים מתוחכמות כמו הסלקה או הסתרה או שימוש בבלדר וכדומה. השופטת אף הוסיפה כי אין כל סיבה שלא להאמין למערער בדבר מקורם של הכספים וכי אין מקום לפקפק באמינותו של המערער.
על כן החליטה השופטת להפחית מגובה הקנס אשר יעמוד על 100,000 ש"ח בלבד.
