שילם לשוטר כדי להסב דו"ח תנועה וזוכה – לא מדובר בשוחד

שוטר אשר העניק לנהגים "שירות" על ידי שהסב את דוחות התנועה אותם הם קבלו על שם אחרים – תמורת תשלום הורשע בקבלת שוחד. בית המשפט זיכה את אחד הנאשמים אשר שילמו לו במסגרת 'הסדר' שכזה.

על פי כתב האישום, בחלק הכללי שבו, אנחנו לומדים כי כאשר נהג רכב מקבל דו"ח בגין עבירת תנועה אשר אותה ביצע, עומדת לו הזכות לטעון כי לא הוא היה הנהג אשר השתמש ברכב כאשר בוצעה העבירה. טענה זו עשויה להתקבל על ידי המשטרה כאשר היא תיתמך בתצהיר של הנהג נשוא הדו"ח כמו כן בתצהיר של הנהג המוסב אך זאת רק אם אלו הוגשו תוך 90 יום מקבלת הדו"ח.

במקרה והטענה מתקבלת הרי שהדוח יוסב על שמו ולחובתו של הנהג המוסב כמו גם נקודות החובה יירשמו על שמו.

בתקופה אשר עליה הוגש כתב האישום, שירת השוטר ג.א. במדור פניות הנהגים כאשר בתוקף תפקידו אף טיפל בפניות של הנהגים אשר סברו כי נרשמו לחובתם דוחות שאינם מוצדקים. הוא איתר דוחות שכבר התיישנו ובוטלו בגלל ההתיישנות ואותם הציג בפני הנהגים נשואי אותן הדוחות. הוא הבטיח כי יפעל להסבת הדוחות על שמם של נהגים אחרים כך שגם הקנס אשר נקוב בדוח כמו גם נקודות החובה ייזקפו על שמם של הנהגים האחרים וזאת בלבד אם יעבירו לו את שיעורי הקנס הנקוב בתשלום מזומן.

אזרחים רבים אשר שילמו לשוטר תמורת שירותיו הואשמו באישומים שונים כאשר רובם הצליחו להגיע להסדרי טיעון אשר בהם הודו במיוחס להם כאשר המדינה הקלה עמם במידה משמעותית מתוך הבנה כי הם היו למעשה קרבנות.

שניים מתוכם העדיפו להמשיך בניהול המשפט וסרבו להגיע להסדר טיעון.

סיפור הדברים

ביום 31.1.06 קבל א.כ. שהוא גיסו של הנאשם דו"ח תעבורה. בגינו הוטל עליו קנס וכמובן גם נזקפו לחובתו נקודות. כ. הגיש למשטרה בעקבות הדו"ח תצהיר כוזב על פיו אשתו היא זו שנהגה ברכב באותו זמן. על כן בקש להסב את דוח התעבורה על שמה. במהלך חודש אוגוסט בשנת 2007 נעצר א.כ. על ידי משטרת התנועה במהלך ביקורת שגרתית כאשר הוברר לו כי בקשתו להסבת דוח התנועה ככל הנראה נדחתה ועקב אי תשלום הדוח – נשלל רישיונו.

זמן קצר אחר כך פנה הנאשם אל השוטר ג.א. ובקש ממנו כי יסייע לגיסו בפתרון הבעיה אשר אותה הצגנו לעיל. הוא אף הוסיף ואמר כי גיסו עובד בתחום האלומיניום והתריסים וכי הוא יוכל לסייע לו בתמורה אם הוא יזדקק ל"משהו באלומיניום".

לאחר כשלושה שבועות נודע לכ. כי הבקשה להסב את דוח התעבורה על שם אשתו  – נדחתה.

זמן קצר אחר כך הציג השוטר ג.א. מצג שווא בפני הנאשם כאשר על פיו באפשרותו להביא להסבת הדוח על שמו של אדם אחר אך תמורת השירות יהיה עליו לשלם סך של 750 ₪ באמרו כי הסכום הזה ישמש לצורך תשלומי הדוח. את הנ"ל הוא הציג לנאשם אך הוא ידע כי למעשה הדוח כבר בוטל זה מכבר במערכת המשטרתית מטעמי התיישנות וכי למעשה בכל מקרה לא תידרש כל התערבות מצד ג.א. לצורך הסבת הדוח כמו גם ביטול הקנס הכרוך בו.

למעשה סכום הכסף אשר הועבר לג.א. נותר בכיסו.

על כן הואשם הנאשם בעבירת שוחד כמו גם ניסיון לקבל דבר במרמה.

נאשם נוסף ניהל אף הוא בעצמו הוכחות בתיק אשר מיוחס לו כאשר אף הוא כמו הנאשם הקודם סרב להגיע להסדר טיעון אשר במסגרתו הודו הנאשמים כולם במיוחס להם כאשר בתמורה הקלה עמם המאשימה באופן משמעותי וריככה עבורם את עונשם מתוך הבנה כי הנאשמים הם למעשה הקרבנות של השוטר ג.א.

הנאשם השני ס.פ. לא חלק על העובדות. הוא היה בהחלט מודע לקומבינה הנטענת וגרס כי כולם עושים את זה… הוא טען כי המאשימה אינה יכולה למצות עמו את הדין בשעה שהשוטר ג.א. הוא זה ששידל ומשך אותו לבצע את העבירה.

למעשה טען הנאשם כי הוא פעל מתוך תמימות והאמין לשוטר במדים. הוא לא ממש הבין כי מדובר בסיפור לא חוקי ואף ציין כי לא הציע וגם לא נתן שוחד, לכן אין מדובר בעבירת שוחד לגבי המקרה.

המדינה ציינה כי חשוב להרתיע מפני מתן שלמונים גם לשוטר כאשר יש להוקיע מכל וכל את תופעת השוחד, במיוחד לנוכח הקלות והפשטות הכרוכה בפנייה ובהצעות מן הסוג הזה לשוטרי תנועה.

עורך הדין של הנאשם הראשון העלה טענה מקדמית כאשר על פיה העניקה המדינה לשוטר ג.א. מעמד של עד מדינה וזאת על מנת שיפליל את קרבנותיו. על פי שיטתו, מדובר בהתנהגות מקוממת במיוחד אשר יש בידה להביא עד כדי ביטול של כתב האישום אשר הוגש נגד הנאשמים. הוא נענה על ידי בית המשפט כי אכן התנהגותו של השוטר ג.א. הינה התנהגות מטרידה ביותר היות והיא מדיחה לדבר עבירה ועניין זה יישקל בהמשך בעת פרשת העונש.

כשל מוסרי ותו לא

השופט קבע כי מדובר בכשל מוסרי בלבד ואין כאן למעשה ענין של מתן שוחד היות והדוחות היו דוחות שכבר התיישנו ולא היה כאן למעשה "קבלת דבר במרמה" אף אם הנאשמים התכוונו לבצע את העבירה בעצם תשלום הסכום אשר אותו דרש מהם השוטר.

השופט הוסיף כי ההצעה של הנאשם אשר הציע לשוטר את העזרה בתחום האלומיניום הייתה הצעה חברית בלבד ואי אפשר להתייחס אליה כאל הצעת שוחד.

"…בישראל, מדינתנו שלנו, ה"צ'פחה" ה"סחבק" והדיבור הישיר וחסר המעצורים הם עובדה קיימת המשפיעה ישירות על רמת המודעות והכוונה הפלילית הטמונה במעשים כאלה ואחרים", כך כתב השופט בהכרעת הדין.

כמו כן ציין כפי שהעיד על עצמו הנאשם כי – "הוא אדם בעל השכלה בסיסית אשר לא זכה ללמוד בבית ספר תיכון. הוא אינו מחזיק ברישיון נהיגה ושוטרי משטרת נדמים בעיניו כבעלי שררה וכוח והוא נותן בהם אמון ורוכש להם כבוד בלתי מסוייג, והכל בשל אירוע טראומטי אשר אירע לו בילדותו, ואשר נכחו בו שוטרים אשר הפעילו את סמכותם כלפיו".

הוא הבין לדבריו את המילה "קומבינה" הכרוכה במעשיו של א. כ"פרוצדורה פנימית" או כ"הסדר", ולא ראה בה תופעה שלילית או בלתי חוקית.

השכלתו בפירושי מילים בלעז מקורה במילון שרכש בגיל 14, עת עזב את ספסל הלימודים לבלי שוב אליו עד היום " עדותו התאפיינה תוך הרמות קול ובתשובות אשר ניתנו בקול גדול מתוך כעס על העוול שנגרם לו לטעמו, בשל תיק זה.

הנאשם התעקש מאוד לטעון לחפותו עד כי נראה היה כי הוא מתחנן על חייו. חשוב היה לו להוכיח כי אין כאן כל עוון. אף כי על פי דבריו הוצע לו "לסיים" את התיק על ידי ענישה קלה – הוא לא הסכים בשום אופן להודות בעבירה אשר עליה לא עבר.

למעשה זיכה השופט את הנאשם מכל העבירות אשר יוחסו לו תוך שציין כי "ככל שמדובר יהיה בקבלת דבר במרמה, הרי שבמקרה דנן אין בנמצא "מרמה" ואין בנמצא "דבר".

התלונן נגד נושיו על סחיטה באיומים. תלונתו לא התקבלה

בעל עסק נקלע לקשיים והתקשה לפרוע את השיקים באמצעותם שילם. הוא התלונן נגד שניים אשר ניסו לסחוט באיומים את הכסף המגיע להם תמורת השיקים. תלונתו לא התקבלה.

סיפור הדברים:

המתלונן עסק בשיווק של אספקת פירות וירקות של גוש קטיף. בשלב מסוים נקלעה החברה שברשותו לקשיים שונים כאשר חלק מהשיקים של החברה ושל המתלונן חזרו. חלק מהשיקים נלקחו לפני מועד פירעונם לפריטה אצל נאשם 1 ונאשם 2. הם דרשו את הכסף מאת המתלונן. המתלונן אכן החל לשלם להם בתוספת ריבית עד שבשלב מסוים התקשה לשלם עוד. הוא הודיע לנאשם 2 כי אין לו כסף אך העביר לו רכב מסוג מאזדה 6 משנת 2007. בהמשך פנה אל המתלונן נתבע 1 וביקש אף הוא לקבל את הכסף המגיע לו.

הנאשם אמר לו שלא מעניין אותו כלום והוא רוצה את הכסף שמגיע לו. המתלונן שנבהל, העביר לנתבע 1 את הבעלות על משאית מסוג רנו שהייתה ברשותו ורשם אותו על שם אמו של נתבע 1.

בהמשך היו איומים על חייו של המתלונן ועל כן הוא ברח ליומיים לצפון הארץ ואחר כך חזר לרמלה שם שהה בבית חמותו.

כאשר המתלונן שהה בצפון העבירו בני המשפחה של המתלונן את המשאית על ידי גרר אל העיר אשקלון.

לפני שהמתלונן ברח הגיע נתבע 2 לביתו ובקש מאשתו לשוחח עם המתלונן. היא אמרה שהוא אינו בבית. למרות שהוא שהה באותו זמן בבית. אשת המתלונן התלוננה כי הנאשם הפחיד אותה באיומים.

לאחר שהמתלונן ברח, פנו הנתבעים שוב לביתו של המתלונן ובקשו לשוחח אתו. אשתו של המתלונן אמרה שהוא לא נמצא בבית. הנתבעים פנו אל אחיו של המתלונן ואיימו עליו. אחד הנתבעים אף זרק רימון לעבר ביתו של אחד האחים.

עדות המתלונן:

המתלונן העיד כי הוא החל לעבוד כעוסק מורשה וכי הייתה לו חברה בשם "סוויסה ארז שיווק ואספקת ירקות". לאחר מכן הייתה לו חברה בשם "מנחת שי". חברת השיווק לפירות וירקות נקלעה לקשיים.

על פי טענת הנאשם הוא החל לשלם לנאשם 2 את חובו אשר התחיל ב100,000 שהוגדל ל150,000 ₪. למעשה הוא שילם לנאשם 600-700 אלף ₪ כאשר בתלונתו למשטרה דיווח כי שילם לו 400,000 ₪, זאת "כי לא רציתי לנפח את כל הבעיות" כך לדבריו. הוא סיפר גם כי ברשותו הייתה מכונית מסוג מאזדה אשר היה רשום על שם אחייניתו של המתלונן והוא היה בשימוש ובשימוש אשתו ואותו מסר לנאשם 2. הוא מסר גם את תעודת הזהות של אחייניתו.

נאשם 2 טען לעומת זאת כי הרכב מכסה בקושי את הריבית שיש למתלונן על החוב אותו חייב לו. המתלונן אף מכר את ביתו ונתן לנאשם כסף שקיבל מהמכירה.

המתלונן אף סיפר כי בעת ששהה בצפון שוחח נאשם 2 עם אחיו ואמר לו – "שיבוא שיסגור", ואמר לאח: " מה הוא מעדיף שיהרגו אותו? … לא נעזוב אותו עד שהוא יתאבד". לדברי המתלונן, כאשר שמע את הדברים התחזק בו רצון להתאבד ולו בכדי שלא יהיו בעיות עם משפחתו.

מענה של נאשם 2:

נאשם 2 הכחיש את המיוחס לו בכתב האישום. הוא טען כי השיקים של המתלונן אשר הגיעו אליו לא הגיעו מאנשים אחרים אלא מהמתלונן עצמו. כמו כן טען נאשם 2 כי הוא קרבן להתנהלותו הכושלת והבלתי אחראית של המתלונן אשר צבר חובות מבלי שידע איך יתמודד איתם. הוא אף הכחיש כי המתלונן שילם לו סכומי כסף הרבה מעבר לחוב אותו הוא חייב לו. הוא אף הודה כי דבר עם אשתו של המתלונן אך השיחה הייתה רגועה ולא בטונים מאיימים. גם השיחה עם האח לא כללה טקסטים מאיימים והוא כלל לא איים על המתלונן או על משפחתו.

אין מחלוקת כי:

  • המתלונן חייב כסף לנאשם 2 עבור שיקים של המתלונן אשר אלו לא נפרעו.
  • נאשם 2 הגיע אל ביתו של המתלונן כאשר הוא שהה בביתו אך אשתו מסרה כי הוא אינו בבית, וכי בשיחה שהייתה בין הנאשם לבין אשתו של המתלונן לא נשמעו איומים.
  • אין מחלוקת כי רימון הושלך לעבר ביתו של אחד האחים כאשר מיד למחרת הגיש המתלונן תלונה רשמית במשטרה נגד כל הנאשמים.

למעשה המחלוקת היא האם בדברים אשר אותם אמר נאשם 2 לאחיו של המתלונן יש כדי איום וסחיטה באיומים על המתלונן או על בני המשפחה שלו.

גרסת המתלונן

המתלונן העיד כי אחיו מסר לו כי הנאשם אמר לו לדבר אתו ולהגיד לו שיבוא לדבר אתו וכי מה הוא חושב, אם הוא ברח לצפון לא ימצאו אותו? כמו כן אמר כי הנאשם בקש למסור כי הוא לא ירפה ממנו ומהמשפחה לו וכן אמר לו – "לא חבל שיהרגו אותו?"

גרסתו של נאשם 2

נאשם 2 טען כי הוא כלל לא איים על אשתו של המתלונן ואף לא על אחיו של המתלונן. עדותו של האח תומכת אף היא בגרסה זו ולדבריו הייתה שיחה רגועה וידידותית אשר במהלכה שאל הנאשם מה קורה עם אחיו ומדוע המשפחה לא עוזרת לו. לא היו כאן לא סחיטה ולא איומים. המילים שציין "מה הוא מחכה? שיהרגו אותו? נאמר מתוך סלנג ומתוך רצון להניע את המשפחה של המתלונן לסייע לו. לא הייתה כאן כל כוונה לאיום או לסחיטה.

הוא סיפר כי המתלונן הלך לקראת הליך של פשיטת רגל ועל כן הוא לא תבע אותו בבית המשפט אך משום שהם חברים המשיך לפנות אליו בעצמו וקיווה כי המתלונן יצליח לשלם לו את חובו. הוא סיפר כי המתלונן ניסה כל העת למצוא פתרונות ולשלם את חובו עד בשלב מסוים הוא חדל לענות לטלפונים שלו ונעלם.

בית המשפט התרשם מעדותו של נאשם 2. היא הייתה ישרה והוא לקח אחריות על התוכן ועל השיחה והוא אף אמר בדיוק את אותם הדברים אשר מסר האח של המתלונן בעדותו.

נטען על ידי ההגנה כי המתלונן הינו אדם בעייתי וכי קשה לסמוך עליו ועל הדברים אשר שמע מפי בני משפחתו בשם הנאשמים. הוא לא בחל בדבר בכדי להשיג את מטרותיו ובעיקר – כסף.

סוף דבר

לאחר בדיקה מדוקדקת של כל הראיות ובעיקר לאחר בדיקת דבריו של העד העיקרי שהוא אחיו של המתלונן אשר לא הפליל את הנאשם – הגיע בית המשפט למסקנה כי אין להפליל את נאשם 2 ועל כן הורה השופט לזכות אותו בתום שמיעת סיכומי הצדדים.

נאשם 2 יוצג ע"י עורך דיו לוליק אסל, וזוכה.

בוטל כתב האישום בגין עבירות מס – בגלל רשלנות מטעם רשות המיסים

לאחר ארבע שנים של דיונים בתיק פלילי על עבירות מס, החליט השופט כי יש לשים קץ לטרטור של הנאשם והורה על ביטולו של כתב האישום אותו הגישה נגדו רשות המיסים. "נוצר הרושם כי המדינה פשוט מתעמרת בפרט העומד לדין", כתב השופט בהחלטתו.

על פי עובדות כתב האישום, קבלו הנאשמים בחודשים ספטמבר ואוקטובר 2005 מסמכים אשר נראים כחשבוניות מס על שמות של עסקים שונים כאשר למעשה הם לא התחייבו וגם לא עשו את העסקאות אשר עליהם קבלו את החשבוניות. על פי התביעה, רשמו הנאשמים את החשבוניות הללו בספרי הנהלת החשבונות שלהם אף כי למעשה היו אלו חשבוניות פיקטיביות. הם ניכו שלא כדין את סכומי המס אשר מגולמים באותם חשבוניות בדיווחים שלהם למנהל מע"מ. סך החשבוניות הפיקטיביות עמד על 3,000,000 ₪ כך שסכום התשומות אשר נוכו בגינן היה 495,000 ₪.

הנאשמים כפרו בכתב האישום כאשר במסגרת הדיון אשר התקיים ביולי 2013 הייתה בעיה להעמיד את עדותו המרכזית של התביעה. היות ובאותו שלב עדיין לא הוחלט אם להעמיד גם את העד לדין היות ועל פי טענת רשות המיסים – מדובר באדם אשר הוציא את החשבוניות תוך שיתוף פעולה עם הנאשם.

לאחר מספר חודשים התקיימה ישיבת הוכחות ראשונה כאשר בה השתתפו שני עדי תביעה ואף הגישו מסמכים. אך אז לא השיבה המאשימה האם ישנה כוונה להעמיד את העד לדין על כן לא העיד.

הישיבה שהייתה אמורה להתקיים אחר כך לא התקיימה היות והתובע נקרא לשירות מילואים באותו זמן.

כך הדיונים נדחו שוב ושוב מסיבות שונות כאשר במהלך אותו זמן, לנוכח התמשכות ההליכים ומחדלי המאשימה, נעשה גם ניסיון להעביר את התיק להליכי גישור אך הגישור גם כן לא צלח ועל כן התייצבו הצדדים שוב, בפברואר 2015 לדיון מחודש. הסנגורית טענה כי גם עתה עדיין לא הועברו לידיה כל חומרי החקירה אך הרשות טענה כי מדובר בחומרים אשר אינם רלוונטיים. אז בקשה הסנגורית לבטל את כתב ההגנה מטעמי הגנה מן הצדק.

מעוניינים להתייעץ עם עורך דין רשלנות רפואית?

דיון

השופטת כתבה כי הגיעה לכלל מסקנה כי יש עילה לביטול כתב האישום בשל "הגנה מן הצדק" אשר על פיה – "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

היא מצאה שלושה פגמים בולטים בהתנהלות של כתב האישום כפי שנפרט להלן:

פגם ראשון –

היא ציינה את הפגם הראשון והמרכזי כמחדל באופן מסירת חומרי החקירה.

"ראינו כי לאורך תקופה ארוכה, ארוכה מדי, נמנעה המאשימה למסור להגנה חומרי חקירה שונים. מן התיאור שהובא לעיל עולה כי המאשימה עשתה לעצמה מנהג לא להשיב בזמן לבקשות ההגנה בעניינים אלה, במקרה הטוב מסרה את תשובותיה באיחור ורק כתוצאה מהחלטות בית המשפט, ובמקרה הרע התחמקה שוב ושוב ממתן תשובה כלשהי (למרות החלטות בית המשפט) עד אשר התייצבה בדיון האחרון וטענה כי החומר אינו רלוונטי. אזכיר כי עוד בישיבת ההוכחות הראשונה, ביום 8.7.2013, יידעה ההגנה את המאשימה בצורך להעביר לה חומרי חקירה, וזמן לא רב לאחר מכן אף פנתה בכתב. מאז ועד היום לא זכתה ההגנה לקבל מענה ענייני מן המאשימה לפניה זו.

התנהגות כזו של רשות שלטונית אין לקבל, קל וחומר כשעסקינן בתביעה הכללית. נוצר הרושם כי המדינה פשוט מתעמרת בפרט העומד לדין. התנהגות המאשימה במקרה דנן הביאה לבזבוז זמן שיפוטי ובעיקר – לעיוות דין לנאשם, אשר הדיון בעניינו נדחה שוב ושוב מסיבות לא ענייניות. אמנם לא התרשמתי כי מדובר במעשה מכוון מצד התביעה הכללית, אך גם רשלנות חמורה מצדה יכולה במקרים המתאימים לעלות כדי "הגנה מן הצדק"

ב"כ המאשימה אמר כי הוא לא חלק על האחריות של המאשימה במחדל אלא שההתנצלויות החוזרות ונשנות של נציג המאשימה לא יכולות לרפא את הנזקים אשר נגרמו לנאשם כתוצאה מההתנהלות הרשלנית של התביעה כאשר במו ידיה הביאה לכך כי לא ניתן יהיה לקיים את ההליכים נגד הנאשם.

פגם שני –

המאשימה הגישה את כתב האישום שש שנים לאחר ביצוע העבירה. וכפי שעולה מדברי ב"כ של המאשימה – הדיון האחרון נערך חמש שנים אחרי שהסתיימה החקירה כך שלמעשה מדובר בעשר שנים לאחר ביצוע הנטען של העבירה כאשר עדיין לא הסתיימה פרשת התביעה שזהו רק השלב הראשון של דיוני ההוכחות.

"חלוף זמן כה רב מעת ביצוע העבירות פועל בכמה מישורים: הוא מקהה את עוקץ חומרתן של העבירות הפליליות שנטען כי בוצעו; הוא גורם עיוות דין לנאשם ומקטין את האינטרס הציבורי במיצוי הדין עמו; ובנוסף – הוא מקשה על הנאשם לנהל את הגנתו כראוי, אם זה משום הקושי לאתר מסמכים רלוונטיים ואם משום שחלוף הזמן משפיע על זיכרונם של העדים (והנאשם בכללם)"

פגם שלישי –

הבחנה בין חשודים הינה בסיס מוכר לדחיית טענת "הגנה מן הצדק"

"המאשימה בחרה לא להעמיד לדין פלילי את עד התביעה קבועה, הגם שעל פניו הלה שותף לעבירה בה הואשם הנאשם. כל שטען ב"כ המאשימה להצדקת החלטה זו הוא שבניגוד לנאשם, החקירה לא העלתה כי קבועה (העד שהפיק את החשבוניות) נהנה מפירות המרמה ולמעשה האיש פעל בהנחיית הנאשם. טעם זה אינו יכול לעמוד, ויעידו אלפי כתבי האישום שהוגשו עד היום נגד נאשמים שנטען כי הוציאו חשבוניות פיקטיביות".

השילוב של שלושת הפגמים הללו הביאו את השופטת לכלל מסקנה כי בתנאים אלו יגרור קיום ההליך הפלילי לפגיעה מהותית וקשה בעקרונות הצדק וההגינות המשפטית.

על כן, הוחלט לבטל את כתב האישום מכוח – "הגנה מן הצדק".

3.5 שנות מאסר נגזרו על מטפל סיעודי שגנב מקשישים

מטפל סיעודי ניצל את הקרבה למטופליו הקשישים וגנב מהם כספים. במסגרת הסדר טיעון לאחר שהודה במיוחס לו נגזר עליו עונש מאסר כמו כן פיצוי לקרבנותיו.

בן 53 שטיפל בקשיש חולה אלצהיימר לקח את כרטיס האשראי של הקשיש ועשה בו שימוש כ –200 פעמים. הוא הצליח להתחזות כבעל הכרטיס וכך הצליח לגנוב מעל 100,000 ₪. לאחר חודשים ספורים הוא עבד בביתו של קשיש אחר ושם חזר שוב על המעשה. הוא לקח את כרטיס האשראי והציג את עצמו כבעל הכרטיס. מלבד זאת הוא גנב ממנו סכום של 4,600 ₪ במזומן.

הקשישים התלוננו על המטפל כאשר בעקבות כך הוגשו נגדו שני כתבי אישום אשר ייחסו לו שורת עבירות. בין האישומים – הונאה בכרטיס חיוב, קבלת דבר במרמה וגם גניבה. הנאשם אכן הודה במיוחס לו כפי שנפרט בהמשך.

המקרה הראשון

בחודש דצמבר 2013 עסק הנאשם כמטפל סיעודי בקשישים. הוא טיפל בין היתר בקשיש יליד שנת 1932 אשר לוקה באלצהיימר. במהלך העבודה בביתו של המתלונן, הוא נטל את כרטיס האשראי אשר שייך לקשיש והשתמש בו 194 פעמים תוך כדי שהוא מציג את עצמו כבעל הכרטיס. למעשה הוא הצליח להשתמש בכרטיס ולבצע בו 137 עסקאות. למעשה הוא ביצע עסקאות בהיקף של מעל עשרת אלפים ₪.מלבד זאת הוא ניסה 59 פעמים נוספות להשתמש בכרטיס אך ללא הצלחה כאשר מדובר בסכום מצטבר העומד על תשעת אלפים ₪.

מתוך פירוט השימושים עולה כי כל העסקאות הללו בוצעו במשך חודשיים וחצי כאשר כמעט כולם היו עבור קניית צרכי מזון בסכומים עד 100 ₪.

על פי הודאתו הורשע הנאשם ב- 137 עבירות של הונאה שנעשו על ידי כרטיס חיוב, 137 עבירות – של קבלת דבר במרמה, 59 עבירות של ניסיון הונאה באמצעות כרטיס חיוב, שזה אומר 59 עבירות של ניסיון קבלת דבר במרמה וגם עבירה אחת של גניבה.

המקרה השני

בחודש אפריל 2014 עבד הנאשם אצל קשיש נוסף שהוא יליד 1934. במהלך עבודתו בביתו של המתלונן גנב משם הנאשם סכום כסף של 4,600 ש"ח במזומן כמו כן נטל את כרטיס האשראי השייך למתלונן. הוא השתמש בכרטיס האשראי פעמיים, תוך שהוא הציג את עצמו כבעל הכרטיס, בסכום של כ- 200 ש"ח.

במסגרת הסדר טיעון הודה הנאשם במיוחס והוסכם כי המאשימה תגביל את עצמה לטעון לעונש של עד ארבע שנות מאסר בפועל, כולל הפעלת מאסר מותנה לחובת הנאשם, הנאשם עצמו חופשי בטיעוניו.

טיעוני הצדדים

ב"כ המאשימה שם דגש על חומרתם של העבירות, על הפגיעה הקשה בקרבנות ועל הפרת האמון כלפי הקשישים. המדינה אף הפנתה לעברו הפלילי של הנאשם אשר רק לאחרונה השתחרר ממאסר בן שלוש שנים כאשר היא בקשה להשית על הנאשם את העונש המקסימלי של ארבע שנים כולל פיצוי כספי לקשישים אשר מהם גנב.

ב"כ הנאשם בקש להדגיש את נסיבות החיים הקשות של הנאשם אשר הם הובילו אותו לביצוע המעשים ולחיי עבריינות. כמו כן הוא ציין את מצבו הרפואי ואת מאמציו הכנים להשתקם ולפרנס את משפחתו כאשר כל רצונו הוא לפרנס את המשפחה בכבוד. כמו כן הוא הביע חרטה על מעשיו וביקש שיקלו בענשו.

הפגיעה היא לא רק כלכלית

על פי דברי השופט – לא מדובר כאן רק בפגיעה כלכלית וגניבת רכוש. חומרת המעשה של הנאשם זהו הכיעור הגלום של גניבת רכוש של קשיש מוגבל אשר נתון לטיפולו. מדובר בהפרת אמון קשה ובוטה במיוחד כאשר מדובר בטיפול בקשיש אשר מופקד בידיו ומדובר בחוסר הגינות החותר תחת ערכים בסיסיים ואנושיים של התחשבות בחלש זאת מעבר לפגיעה הכלכלית בקרבנות. במעשים ישנה פגיעה רגשית אשר נובעת מכך כי מטפל אשר אותו הם הכניסו לביתם והעסיקו אותו – מעל באמונם באופן כל כך בוטה.

מלבד זאת ריבוי המקרים וביצוע העבירות למשך זמן ארוך כל כך, תוך פגיעה משמעותית בקרבנות מוסיף לחומרת המעשים אף שמדובר בסכומים קטנים באופן יחסי בכל פעם, אך אם אנחנו מצרפים את כל סכום הכסף אשר אותו קבל הנאשם במרמה הרי שמדובר בסכום לא מבוטל כמו כן הסכום אשר אותו גנב מדירתו של המתלונן השני.

לאור הדמיון שבין שני המקרים וגם סמיכות הזמנים, קבע השופט ביחס לשניהם עונש אחד, אשר נע בין שנה וחצי של מאסר לארבע שנות מאסר.

במסגרת ההסדר, הסכימו הצדדים כי ייגזר על הנאשם עונש מאסר למשך תקופה שלא תעלה על 4 שנים בנוסף לתקרה עונשית אשר מבטאת נכונה את חומרת העבירות.

הנסיבות אשר אינן קשורות באופן ישיר לעבירה

הנאשם הינו יליד 1961. נשוי ואב לשניים. הוא כבר הורשע בעבר בעבירות רבות אשר ביניהם עבירות רכוש, מרמה, זיוף, התפרצויות, גניבת כרטיסי אשראי ושימוש בהם כאשר בגין כל אלו הוא הורשע ונידון למאסרים שונים אשר מצטברים יחד לשנים רבות.

ההרשעה האחרונה שלו הייתה בשנת 2011 כאשר בה נידון לשלוש שנות מאסר בפועל ושנה אחת על תנאי.

בתסקיר שירות המבחן פורטו תולדות חייו של הנאשם. ממנו עולה הנאשם אשר חי בילדותו בתנאי מצוקה קשים מאוד ועל כן הוא הדרדר לעבריינות. הוא אף תלה את העבירות אשר בהם הואשם בהתמכרות להימורים. אך שירות המבחן הטיל בכך ספק בגלל אופי המעשים והשימושים בכרטיס אשר לא תאם את הדבר.

מהתסקיר גם עלה כי הנאשם השתחרר ממאסרו האחרון בהליך מוקדם וזאת לצורך שילוב בהליך השיקומי אשר עמו לא שתף פעולה.

להערכת השירות – הנאשם סובל מדפוסי עבריינות מושרשים והוא כלל אינו מודע לבעייתיות ולפסול שבהתנהגותו. כמו כן הוטל ספק באשר למסוגלות שלו להתנתק ממעגל הפשע והעבריינות ועל כן קיים סיכון גבוה כי הוא ישוב ויבצע גם בהמשך עבירות דומות.

דיון והכרעה

ממכלול הנתונים אשר בתיקו של הנאשם נמצא כי יש להטיל עליו עונש בצד הגבוה של מתחם העונש אשר הוסכם עליו בין שני הצדדים.

היות ולחובתו של הנאשם נזקפים עברו הכבד כמו גם כישלון ההרתעה אשר גם לאחר מאסרים רבים עדיין שב לסורו, כמו כן נזקף לחובתו הסיכון הגבוה כי הוא ישוב ויבצע שוב את אותן העבירות. על כן ניתן משקל רב בקביעת העונש אשר יהלום את המקרה.

הנתון היחיד אשר בכל זאת עומד לזכותו של הנאשם זוהי ההודאה במיוחס לו. לאור כל אלה יש מקום להשית עליו עונש אשר נמצא ברף גבוה במתחם ולהפעיל את העונש בפועל.

העונש:

על סמך כל הנ"ל נגזר על הנאשם –

  • שלושים ושניים חודשי מאסר בפועל. תחילת ריצוי העונש ביום מעצרו 2.5.14.
  • מפעיל מאסר מותנה של שנה אשר הושת על הנאשם בת"פ 10246/08 בבית משפט השלום בירושלים ביום 17.1.11 עונש זה יופעל שמונה חודשים במצטבר לעונש המאסר שבסעיף א', וארבעה חודשים בחופף לו, כך שסך הכל ירצה הנאשם ארבעים ושניים חודשי מאסר.
  • שנה מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור עבירת רכוש שהיא פשע תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.
  • ששה חודשי מאסר, אותו לא ירצה אלא אם יעבור עבירת רכוש שהיא עוון תוך שלוש שנים מיום שחרורו מהמאסר.
  • פיצוי למתלונן א.ל. בסך 10,000 ש"ח.
  • פיצוי למתלונן ש.ב. בסך 5,000 ש"ח.

ביצע עבירות מרמה בהיקף של מיליוני שקלים ושוחרר למעצר בית

רואה חשבון נעצר בחשד לזיוף ומעשי מרמה בהיקפים נרחבים של עשרות מיליוני שקלים אך הוא שוחרר למעצר בית. זאת בגלל התחשבות במצבו הרפואי והיעדר חשש לשיבוש הליכי החקירה.

בחודש יוני 2017 החלה הפרשה. רשות המיסים ערכה חיפוש בביתו הפרטי של רואה החשבון כמו כן במשרדי החרבה אשר בבעלותו. שם מצאו אישורים מזויפים רבים אשר אותם הכין ואף הגיש רואה החשבון לפקידי השומה בכל רחבי הארץ וכך למעשה סייע ללקוחותיו לקבל החזרי מס בסדר גודל של עשרות מיליוני שקלים כאשר כל אלו ניתנו שלא כדין. כל זאת על פי הנטען.

לאחר תפיסת אותם המסמכים רואה החשבון נעצר על ידי המשטרה ועוכב לחקירה. בית משפט השלום בקש להאריך את מעצרו אך בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל את החלטתו של בית משפט השלום והורה לשחרר את החשוד למעצר בית בתנאים מגבילים.

רשות המיסים עצמה היא זו שהגישה את הבקשה לבית המשפט ובקשה כי ישחררו את החשוד בערבות כאשר בבקשה נכתב כי החקירה מאשרת את שחרורו של הנאשם בתנאים מגבילים. בהסכמתו של החשוד התקבלה הבקשה.

במהלך החודשים שחלפו הועברה החקירה למשטרה כאשר בתחילת החודש החשוד שוב נעצר. במשך הימים אשר חלפו מאז החקירה האריך בית המשפט השלום בעכו את מעצרו פעמיים כאשר בכל פעם היה זה למשך ארבעה ימים נוספים.

כאשר הוחלט על הארכת המעצר השנייה על ידי השופטת טל תדמור זמיר – היא קבעה כי מתוך רשימה של עשר פעולות חקירה אשר הוצגו לפניה לפחות שניים מהם עשויות להשתבש בעקבות השחרור אך היא הבהירה למשטרה כי יהיה טוב אם היא תנצל את הימים הללו בכדי לבצע את השלמת החקירה.

השופט עמית רוזינס החליט כאשר הגיעה הפעם השלישית כי החשדות הינם סבירים והם אף מתחזקים ונכון להאריך שוב את מעצרו של החשוד בארבעה ימים נוספים.

נגד ההחלטה הזו הגיש החשוד ערר אל בית המשפט המחוזי באמצעות עורך הדין מיכאל כרמל ושלומי עובדיה.

הם טענו כי החשוד סובל מבעיות רפואיות שונות ואף עבר אירועי לב, התקפי לב והוא אף עבר ניתוח לב פתוח שלוש שנים לפני המקרה. כמו כן עבר צנתור סמוך לתקופה אשר בה נעצר לראשונה. נטען גם כי אין עוד עבירות חדשות כמו כן אין כל חשש לשיבוש הליכי חקירה וכי אם החשוד היה מעוניין לשבש את חקירתו הוא כבר היה עושה זאת משך הזמן הזה מאז נעצר לראשונה. למעשה החשוד יודע על העבירות המיוחסות לו מזה חצי שנה כאשר בכל אותו הזמן לא עשה דבר בכדי לפגוע ולשבש את הליכי החקירה.

המדינה מנגד אשר יוצגה על ידי עורך הדין סאמר יוסף ממפלג ההונאה ומר איתם שפיר מטעם רשות המיסים התנגדה לבקשה והיא אף בקשה להותיר על כנה את הארכת המעצר.

חשדות זהים בלי שינויים

השופטת תמר שרון – נתנאל סברה כי ניתן בהחלט להפחית את החשש לשיבוש דרכי החקירה על ידי אמצעים חמורים פחות ממעצר בפועל. זאת לאחר שהיא עיינה בחומרי החקירה ואף שמעה את טיעוניהם של שני הצדדים. למעשה השופטת הגיעה למסקנה כי רוב רובו המוחלט של החשד כנגד העורר בוסס למעשה על החומר אשר נמצא בביתו בחודש יוני במהלך החיפושים אשר נערכו בביתו. מאז לא התחדש כל דבר.

בהקשר לכך ציינה השופטת כי היא לא רואה כרגע הבדל בין טיבו של החשד שהיה קיים בחודש יוני לבין החשד שקיים כיום.

היא הוסיפה עוד – "כך גם אינני רואה הבדל בשאלה אם רשות המיסים חוקרת את הפרשה או המשטרה חוקרת אותה. צרכי החקירה, בוודאי מבחינת החשש לשיבוש החקירה, הם דומים ביותר, שלא לומר זהים"

בתוך כך היא אף הזכירה את מצבו הרפואי של והבריאותי של העורר. "בדיון היום התברר לי שלפני כשלוש שנים עבר ניתוח לב פתוח" כמו כן התייחסה לכך כי המצב רפואי זה מגביל את האפשרויות להשלים את החקירה באופן יעיל. כמו כן ציין כב' השופט רוזינס את חוסר שיתוף הפעולה מצדו של העורר, אשר מקשה אף הוא על ההתקדמות בחקירה. כב' השופט רוזינס ציין גם כי הוא ער לכך שאין לעצור בקלות מי שכבר שוחרר אך סבר כי טענה זו איננה צריכה להשפיע על החלטתו זו מאחר שלשיטתו, העורר חשוד כעת בעוד מאות עבירות נוספות על אלה אשר בגינן נחשד בעבר. עוד נקבע על ידו כי לאחר עיון בחומר החקירה גילה כי יש לבצע עוד פעולות חקירה רבות  אשר יש חשש כי העורר עלול לשבשן ועל כן הורה, כאמור, על מעצרו עד יום 15.12.17.

היא ציינה כי – "מתקשה אני לקבל את הטענה, כי היום ידועות למשטרה עובדות מהותיות שלא היו ידועות סמוך לאחר תפיסת החומר. מסקנה זו מתבקשת מהאמור בבקשה לשחרור בערובה שהוגשה על ידי רשות המיסים ביום 20.6.17. אין לי ספק שהעמקה במסמכים שנתפסו גילתה לחוקרים עובדות נוספות אך מבחינה מהותית, כבר ביום 20.6.17 היה ידוע לחוקרי רשות המיסים על זיופי המסמכים וגם על  אופן הזיופים, לפחות במידה אשר יכולה הייתה לעורר חשש לשיבוש מהלכי חקירה, לא פחות מאשר החשש הקיים היום. כאמור – אז סברה רשות המיסים שניתן לשחרר את העורר בתנאים מגבילים".

בסיכומו של דבר היא הורתה על שחרורו של העורר – החשוד למעצר בית. בסיום ההחלטה היא פרטה את כל תנאי השחרור. אלו כוללים – איסור ליצירת קשר עם כל המעורבים בפרשה אך היא התירה את האפשרות של החשוד ליציאה מהבית לצורך ביצוע וקבלת טיפולים רפואיים.

זוכה מעבירות מרמה וזיוף

הפרקליטות הגישה כתב אישום חמור נגד ס.ז. אשר עבד בפיצרייה קטנה בבאר שבע. בעלת העסק התלוננה כי הוא זייף שיקים שלה ובהם רכש קטנוע. סביר להניח כי לו נבדק העניין יותר לעומק היו נחסכים מהצעיר ארבע שנים קשות ומלאי חששות מפני מאסר ממושך היות ובסופו של דבר הוא זוכה מכל העבירות.

נדמה כי בעקבות אחוזי ההרשעה הגבוהים בישראל, אנחנו נוטים לחשוב כי כאשר כבר מוגש כתב אישום – כנראה יש לכך סיבה טובה. אך האמת היא כי לפעמים מוגש כתב האישום ללא שתהיינה ראיות מספקות או תוך הסתמכות על עדויות או ראיות לא ממש אמינות וזה מה שקרה במקרה שלפנינו.

סיפור הקטנוע

הנאשם ס.ז. שימש כעובד בבית העסק "פיצה על גחלים" בעיר באר שבע. העסק נוהל על ידי הגב' ס.ס. שהיא למעשה הייתה המתלוננת. היא החזיקה בעסק יחד עם שותפים נוספים.

בחשבון העסק היא הייתה מיופת הכוח היחידה בחשבון של העסק והיא זו שחתמה על הצ'קים בשם העסק.

בתאריך – 31/03/09 הגיע הנאשם יחד עם אישה אחרת אל "מלכי שירותים טכניים" שבמושב אחוזה, שם רכש קטנוע בשם העסק. על פי התלונה הוא רכש זאת ללא ידיעתה של המתלוננת כאשר על הקטנוע שילמה ב – 12 שיקים של העסק אשר בהם הוא מילא את הפרטים. כל צ'ק היה בסכום של כ – 900 ₪. בכתב האישום נטען כי הוא זייף את הצ'קים הללו וזאת מתוך כוונה לרמות ולהשיג את הקטנוע.

במענה לכתב האישום נמסר כי למעשה הנאשם היה אף הוא שותף בעסק כאשר בעלה של המתלוננת הוא זה שהיה הבעלים של העסק. על פי טענת ההגנה נרכשו במהלך פעילות העסק ארבעה קטנועים אשר נועדו כולם לצורך שימוש העסק כאשר הם נרכשו על ידי הנאשם יחד עם המתלוננת. למעשה הייתה כוונה באותה רכישה לקנות שני קטנועים עבור עסק נוסף שהיה צמוד לחנות הפיצה והוא נועד עבור בעלה של המתלוננת. מלבד זאת טענה ההגנה כי היו בעיות עם אישור השיקים הללו אשר נמסרו תמורת הקטנועים ועל כן התייצבו המתלוננת יחד עם בעלה בבנק לצורך קבלת אישור על הצ'קים הללו.

בהתאם לאישורים אשר התקבלו, התאפשר לרכוש קטנוע אחד בלבד כאשר על הקטנוע השני שולם על ידי שיקים של שותף אחר בעסק.

נטען עוד כי הקטנוע אשר נרכש עבור חנות הפיצה הובא אל החנות על ידי הנאשם והמתלוננת יחד, ברכב אשר אליו חובר וו גרירה בעגלה אשר הייתה שייכת למוסך "מלכי".

על פי טענת הנאשם – נולדה התלונה בעקבות סכסוך אשר פרץ בין הנאשם לבין המתלוננת ובעלה.

ראיות התביעה

בחקירה הראשונית של המתלוננת היא ספרה על חנות הפיצה אשר אותה ניהלה בעיר באר שבע. הנאשם היה השליח בחנות כאשר היחסים ביניהם היו טובים מאוד. הוא גם הפך להיות בן בית אצלם וכאשר המתלוננת יצאה לחופשה בגלל שמירת היריון, הנאשם הוא זה שניהל את העסק. הוא היה מגיע אליהם בסופו של כל יום עבודה ויחד היו עוברים על כל ההזמנות ועל ההפקדות. המתלוננת הייתה מכינה את השיקים והנאשם היה משלם באמצעותם לספקים השונים. למעשה הוא היה יד ימינה.

המתלוננת טענה כי היא כלל לא מכירה את מוסך "מלכי" אשר מהם נרכש הקטנוע. היא טענה כי נודע לה על הרכישה רק כאשר התקבלה הודעה מטעם ההוצאה לפועל כי נרכשו שני קטנועים על ידי שיקים אשר לא כובדו. היא מספרת כי בדקה את השיקים וראתה כי הם לא נכתבו על ידה או בחתימתה. היא טענה עוד כי בעקבות השימוש בשיקים שלה עבור הקטנוע כמו גם במקרים נוספים- חרב עליה עולמה והיא הגיעה עד פת לחם ממש. עוד היא טענה כי באותה עת פתח הנאשם עסק עצמאי והקטנוע שרכש נועד עבורו. היא הכחישה כי פנתה לבנק יחד עם בעלה לצורך אישור השיקים.

עדות

בעל המוסך "מלכי" סיפר כי הוא מנהל מוסך לאופנועים. הוא סיפר כי הנאשם הגיע יחד עם בחורה נוספת לרכוש את הקטנועים כאשר הנאשם בקש מהאישה שליוותה אותו לחתום על השיקים. הוא קרא לה ס.ס.  הוא זוכר כי היא הייתה בעלת מבטא רוסי. עוד הוא סיפר כי הוא מכיר את בעלה של המתלוננת וכי הוא מיודד עם אביה. העד לא הכיר את המתלוננת עצמה רק את אביה.

בחקירה נגדית אשר התבצעה על ידי חוקר משטרת ישראל הוא סיפר כי הנאשם הגיע לרכוש את הקטנוע יחד עם ביתו של חבר אותו הוא מכיר היטב. כאשר לאחר אותה שיחה עומת שוב – נמנע להתייצב שוב בחקירה וטען כי הוא עסוק, טען ששכח מהחקירה וכן טען כי לא נאמר לו שהוא חייב להתייצב.

גרסת הנאשם

הנאשם העיד כי במקצועו הוא עובד כמהנדס מכונות ועובד כמטפל במבוגר תוך לימוד טכנאות סלולר. הוא מספר כי הכיר את בעלה של המתלוננת עוד לפני שנישאו ועבד די זמן יחד עמה בבית העסק. לאחר שנישאו הכניסו בני הזוג שותף נוסף בבית העסק אך הם לא הסתדרו אתו. על כן הציעו לנאשם להצטרף כשותף. לדבריו הוא הפעיל את העסק עד שהוא נסגר על ידי המתלוננת בהחלטה חד צדדית.

בתחילה פעל העסק רק על בסיס מזומן אך בהמשך פתחה המתלוננת חשבון בנק אשר ממנו נמשכו השיקים. היא נטלה הלוואה על סך 45,000 ₪ לצורך כיסוי חובות של העסק כאשר כעבור מספר חודשים הגיע החשבון ליתרת חוב של 55,000 ₪ למרות שהוא הפקיד לחשבון את פדיון העסק. בהמשך גילתה המתלוננת כי בעלה שרוי בחובות בגלל השימוש בסמים מסוג קריסטל. על פי דברי הנאשם – בני הזוג הם אלו שחתמו על השיקים אשר הוחזקו בעסק והוא היה אחראי על מילוי הסכום והמסירה לספקים.

בשלב מסוים כאשר המתלוננת יצאה לחופשה בגלל שמירת היריון סוכם כי הנאשם ינהל את העסק וישלם למתלוננת בכל חודש 5000 ₪. הנאשם טען כי כך עשה.

דיון והכרעה

השופט רון סולקין נאלץ להכריע בעניין בהתאם לעדויות שונות אשר נתמכו בראיה חיצונית אובייקטיבית ואת הראיה הזו מצא בגרסה הראשונית אשר אותו מסר בעל המוסך. היא נתמכה בעדותו של החוקר. השופט ציין כי בתוך החקירה שינה העד את גרסתו, זאת ככל הנראה כדי שלא להזיק למתלוננת שהיא ביתו של חברו הטוב. השופט התקשה להאמין לשני הצדדים היות ולדבריו שני הצדדים לא ששו לחשוף את כל האמת בפניו היות וככל הנראה שניהם הסתבכו מאוד בגלל הכניסה לעסקי המזון כאשר עם הזמן נפער תהום של עוינות קשה מאוד זה מול זו.

מלבד זאת גרס השופט כי למתלוננת יש אינטרס של ממש לטעון כי היא לא הייתה מודעת לרכישת הקטנועים.

מעבר לכך הוכח כי בתקופה של רכישת הקטנוע – היה הנאשם שותף בעסק כך שהוא למעשה היה מוסמך לרכוש בכל זאת את הקטנוע בעצמו.

לפיכך החליט השופט לזכות את הנאשם מכל העבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.