כתב אישום שהוגש ללא ראיות הסתיים בזיכוי וביקורת קשה

בכניסה לירושלים במחסום חיזמה עצר שוטר את אחד מהעוברים במחסום, ריסס עליו גז פלפל ואף כלא אותו בחדר קטן וסגור. הוגש כתב אישום נגד הקרבן!

סיפור הדברים:

על  פי הנאמר בכתב האישום, בתאריך – 27/11/12 סמוך לשעה שמונה בבוקר, הגיע הנאשם למחסום חיזמה מתוך רצון להגיע לירושלים כאשר הוא נוהג ברכבו. הוא התבקש לעצור בצד עם הגיעו על יד המחסום כדי לבצע ביקורת שגרתית. השוטר ע' בקש ממנו להציג תעודה מזהה ואכן הנאשם עשה כדבריו. השוטר נגש אל חדר הבידוק בכדי לבדוק את התעודה במחשב המשטרתי יחד עם הנאשם. בבדיקה נמצא כי הנאשם חב במעצר לתחנת מרחב דוד. השוטר הודיע לנאשם כי הוא מעוכב וכי עליו להמתין זמן מה עד שהשוטר יבדוק ויוודא את הדברים מול תחנת המשטרה ויברר כי מדובר בפרטים נכונים. הנאשם התלונן כי הוא אינו יכול להתעכב וכי הוא חייב להגיע לעבודה. השוטר סרב לשחרר אותו. בשלב זה התקרב הנאשם אל השוטר אשר עמד בכניסה אל חדר הבידוק ובקש להמשיך בדרכו. הוא תפס את נשקו של השוטר בשתי ידיו והוא אמר – "אם הוא לא יהרוג אותי – אלוקים יהרוג אותי" השוטר בקש מן הנאשם מספר פעמים כי יעזוב את הנשק אך הנאשם סרב והמשיך להחזיק בו. מאבטח שנכח במקום וצפה במתרחש, ניגש אל חדר הבידוק על מנת לנטרל את הנאשם ודחף אותו אחורנית אך הנאשם עדיין המשיך להתנגד ולאחוז בנשק.

השוטר הזהיר אותו כי אם ימשיך בכך הוא ירסס עליו גז פלפל.

בשלב זה הצטרפו שלושה מאבטחים נוספים שנכנסו אל החדר ואלו הצליחו לבודד את הנאשם מהנשק בו אחז.

המאבטח המשיך ואחז בנאשם גם כאשר שכב על הרצפה עד שהוא הבטיח כי הוא לא יעשה דבר. כאשר המאבטח עזב אותו קם הנאשם ומשך שוב בנשק של המאבטח, קרע את הרצועה וחטף את נשקו. השוטר הצליח יחד עם ארבעת המאבטחים להוציא את הנשק מידיו של הנאשם אך אז פגע הנאשם באחד מהמאבטחים ושרט אותו בפניו ובצווארו. השוטר איים עליו כי ירסס עליו גז פלפל ואכן עשה זאת. לאחר כמה דקות בעט הנאשם בדלת הכניסה של חדר הבידוק והוא ניסה לברוח אך נפל.

הנאשם מצדו כפר בדברים המיוחסים לו. הוא הודה כי השוטר אכן בקש ממנו לעצור וכי נטל ממנו את תעודת הזהות שלו ובקש ממנו להתעכב. הנאשם מספר כי בקש שלא להתעכב היות והוא ממהר למקום העבודה שלו ועל כן בקש לסיים במהירות עם הבדיקה אך אז התפתח וויכוח בינו לבין השוטר והמאבטחים שהיו במקום. הוא טען כי השוטר תקף אותו תוך שהוא שולל בתוקף כי הוא זה שתקף אותם.

בסופו של יום – עולה כי העובדות שנכתבו בכתב האישום אינן מעלות עבירות הכוללות איומים או אלימות וכי המאשימה למעשה חזרה בה מההאשמות הללו.

המסכת הראייתית

עדותו של השוטר:

השוטר סיפר כי הוא בקש מהנאשם לעצור בצד ובקש ממנו כי יזדהה. נראה היה לו כי הנהג קצת לחוץ ועל כן בקש ממנו שיתלווה יחד עמו אל חדר הבידוק בכדי לבדוק במסוף. הבדיקה העלתה כי הוא חב מעצר ועל כן הבהיר השוטר כי הוא מעוכב. הוא נשאר יחד עמו בחדר הבידוק בכדי לבדוק את ענין המעצר מול המשטרה. מהתחנה הורו לו כי עליו לעכב את הנאשם עד שתגיע ניידת לאסוף אותו אל התחנה. הוא הסביר לנאשם את סיבת העיכוב וכעבור מספר דקות בקש הנאשם להימלט מהמקום. השוטר עמד בפתח וניסה למנוע ממנו לצאת מחדר הבידוק. הנאשם קילל את השוטר משך אותו זמן. על פי דברי השוטר הוא נוהג להיכנס אל חדר הבידוק יחד עם מאבטח נוסף אך הפעם לא עשה את זה בגלל שהנאשם היה חב מעצר והוא לא רצה שהמידע ידלוף החוצה. על כן נשארו המאבטחים מחוץ לחדר הבידוק.

בשלב מסוים דחף הנאשם את השוטר לכיוון הדלת וניסה למשוך את רצועת הנשק של השוטר. המאבטחים שעמדו מחוץ לחדר שמו לב לדבר, פתחו את הדלת והשתלטו על הנאשם. בשלב זה בקש השוטר כי יימנעו משימוש בגז פלפל היות ומדובר בחדר קטן מאוד וסגור וכי במצב כזה עלול גז הפלפל לגרום לעילפון ולחנק.

הנאשם שהיה תפוס על ידי שני מאבטחים תפס שוב ברצועת הנשק של אחד מהם, קרע את הרצועה ומשך את הנשק והמשיך לאיים כי יהרוג אותם. בשלב זה הם הוציאו את הנאשם מחדר הבידוק וריססו אותו בגז פלפל. הם העניקו לו טיפול רפואי ואף אזקו אותו. הנאשם המשיך להטיח איומים וקללות.

באותו זמן הייתה השוטרת ליאי חדד אחראית על מצלמות האבטחה והיא התבקשה להוציא את הסרטון. כפי שהעידה:

בתאריך ה-28/11/12 התבקשתי ע"י חקירות עוטף ירושלים להוציא סרטון ממצלמות האבטחה במחסום חיזמא שבו רואים את אירוע תקיפת שוטר ומאבטח שהתרחש בתאריך ה-27.11.12.

עקב הפסקת חשמל שחלה במחסום בתאריך ה-27/11/12 המערכת נכתבה ולא צרבה את הסרט הנ"ל ואת משך אותו יום במחסום.

בשל הפסקת החשמל לא ניתן היה לצרוב את הסרטון המבוקש".

הנאשם העיד כי הגיע עם עוד נוסעים למקום והתבקש לעצור בצד ולהזדהות. הוא ספר כי השוטר לא אמר לו על מה ולמה הוא מעכב אותו וכי הוא כלל לא ידע על כך כי הוא חב מעצר. על פי סברתו הוא כלל לא היה חב מעצר והראיה לכך היא שעד היום הוא לא נעצר. הוא מספר כי השוטר צעק עליו – "אתה מעוכב, אל תזוז ואני אתן לך לסבול". הוא פחד ורצה שיהיו במקום עוד שוטרים ועל כן בקש לצאת מחדר הבידוק, אך המאבטחים דחפו אותו וריסו אותו בגז פלפל.

דיון והכרעה

למעשה חסרו כאן כמה ראיות. המאשימה לא טרחה להצטייד בראיות על מנת שניתן יהיה לתמוך בגרסת השוטר ובגרסתם של המאבטחים שנכחו במקום. לא הובאה כל אסמכתה לדברים כי אכן הנאשם היה חב מעצר, כמו כן לא הובאה כל אסמכתה לכך כי רצועת הנשק של המאבטח נקרעה כתוצאה ממשיכה של הנאשם, לא הובאה אסמכתה כי אכן הייתה במקום הפסקת חשמל וגם לא הובאה ראיה כי למרות שישנן מצלמות במקום – האירוע בכל זאת לא צולם. גם הטענה בנושא החבלות אשר נגרמו למאבטח על ידי הנאשם – לא הוכחו כראוי.

כמו כן, אם הנאשם אכן היה חב מעצר היה על השוטר להציג אסמכתה חוקית האומרת כי אכן בעת האירוע הנאשם היה חב מעצר. משלא הגיש אותה הרי שהדבר מעיד כי הוא לא היה חב מעצר. אם כך ישנו צדק להתנגדותו של הנאשם להישאר בחדר הבידוק ולהפעלת כוח מידתי.

גם בנושא של קריעת הרצועה של הנשק לא הובאו כל ראיות . לא הובא הנשק ולא הוצגה תמונה וכי מתברר כי בסך הכול הותר התפס של הנשק.

גרסת השוטר לא הייתה אמינה וגם לא עקבית לעומת גרסת הנאשם ועל כן זיכה השופט את הנאשם מכל העבירות שיוחסו לו.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר

למשך שניות בודדות סרב להזדהות והואשם כי הפריע לשוטר בעת מילוי תפקידו

שוטר בקש מנהג להזיז את רכבו ולהזדהות. הנהג סרב בתחילה אך אחר כך מסר את פרטיו. התפתח ויכוח בין השניים שהתגלגל עד למעצר ולכתב אישום. לאחרונה זיכה בית המשפט את האיש וקבע כי דרישת ההזדהות הייתה דרישה שרירותית וכי המעצר – לא היה חוקי!

סיפור הדברים:

העובדות שבכתב האישום מספרות על ביצוע עבירה של הפרעה לשוטר כאשר שוטר הגיע לטפל באירוע אשר התקיים ברחוב שדרות ירושלים בתל אביב. רכב הנאשם  – רכב טאטוא כביש – חנה במקום אסור והפריע למהלך התנועה. השוטר ניסה לשאול סוחר שעובד במקום מי הוא בעל הרכב. הנאשם פנה אל השוטר ושאל אותו מה מפריע לו וטען כי הוא רק הגיע לקנות אוכל. כאשר הנאשם התקדם לעבר כלי הרכב הוא סינן לעבר השוטר – "זה טיפש, הוא בא לבלבל את המוח לאנשים מסביב".

בשלב זה בקש השוטר פלד מהנאשם שיזדהה אך הנאשם סרב. רק לאחר שהשוטר פלד אמר לו שהוא מעוכב – מסר הנאשם את פרטיו. השוטר הורה לו כי עליו להמתין עד לסיום בירור כל הפרטים. הנאשם הכניס את המפתח למתנע והתכוון לצאת מהמקום. השוטר נגש אל הנאשם וניסה לתפוס את המפתח על מנת שהנאשם לא יוכל לנסוע מהמקום. הנאשם אחז בידו של השוטר וסרב לעזבו גם לאחר שהשוטר אמר לו כי הוא עצור. לאחר מכן אזק אותו בידו השמאלית. הנהג אמר – ימות העולם ואתה לא תעצור אותי. בשלב זה הגיע שוטר נוסף שבא לסייע לשוטר הראשון. הם כבלו את ידיו והכניסו אותו אל הניידת. כאשר היו בניידת פנה הנאשם אל השוטר ואמר לו – "אני אדאג שיוציאו לך את העיניים".

ראיות:

מטעם המאשימה העיד השוטר וספר כי הוא היה במקום בגלל אירוע אחר, כאשר שם לב כי עומדת מכונית הטאטוא בצד ללא נהג.  "אין נהג בפנים. הוא לא עובד. הם אמורים לעבוד". לאחר שערך בירור באזור הגיע הנאשם שאמר לו שהוא מיפו והגיע לאכול.

לדבריו: "אז ביקשתי ממנו להזיז את הרכב. כי אם הוא לא בעבודה אז אסור לו להיות שם" הנהג ענה "מה מפריע לך האוטו אני מיפו ואני הולך לקנות אוכל" עוד ציין כי הנאשם אמר לו בערבית : "זה טיפש בא לבלבל את המוח" לאנשים מסביב והוא התכוון לנסוע מהמקום. השוטר פלד בקש ממנו שיזדהה אך הנהג סרב להזדהות. השוטר אמר לו שהוא עצור – או אז מסר הנהג את שמו בעל פה וניסה להכניס את המפתח כדי לנסוע מהמקום. השוטר ניסה לתפוס מידיו את המפתח ואף אזק אותו ביד ימין. הנאשם צעק – אני לא מוכן שתשים עלי אזיקים. אנשים באזור ניסו להתערב ואף צעקו לשוטר "אתה אלים ומחפש לעצור סתם". השוטר אזק אותו מאחור כאשר בתוך הרכב המשטרתי הוא אמר לשוטר פלד – "אני אדאג שיוציאו לך את העיניים."

מטעם המאשימה הוגשו הודעות מיום האירוע אשר בהם הוא מכחיש את החשדות המיוחסים לו. הוא סיפר כי שהה באותה עת בבית חולים וולפסון כאשר בא לבקר את אביו בבית חולים שהיה במצב קשה והוא נשלח על ידי אמו לקנות אוכל. הוא אמר שהיו חילופי דברים בינו לבין השוטר. הוא טען כי השוטר פלד אמר לו כי אם הוא עובד ביפו אסור שהרכב יהיה פה אך הנהג ענה כי הוא נוסע עם הרכב מהצפון ועד הדרום. הוא סיפר כי השוטר ניסה לאזוק אותו אך לא הצליח כי 'הוא גדול'. הוא אישר שהגיע שוטר נוסף למקום והוא אמר לו שהוא חייב לחזור אל בית החולים אל אביו. הוא הכחיש כי אמר "ימות העולם ואתה לא תעצור אותי". על פי גרסתו "אני אמרתי משהו והשוטר אמר משהו לא במקום".

הוא טען כי השוטר פלד דבר אליו בשפה מסריחה הוא קלל אותו וצעק עליו כאשר בתגובה אמר לו הנאשם – "תראה איך אתה מתנהג – כמו חיה".

דיון והכרעה

השופטת דנה אמיר החליטה כי על סמך כל הפרטים והעדויות יש מקום לזכות את הנאשם. היא ציינה כי בקשת הפרטים וההזדהות לא נעשתה לצורך מתן דו"ח לנהג וכאשר הוא נשאל למה הוא בקש פרטים מהאיש ומדוע בקש לעכב אותם, ענה  – "זכותי".

השופטת הבהירה והדגישה כי השוטר לא הסביר מה הפריע לו ובאיזה אופן הפריע רכבו של הנאשם לתנועה. הוא אף אמר כי הרכב למעשה לא חנה בניגוד לתמרור וכי לא הייתה כל סיבה לתת לנהג דו"ח. לדבריה, השוטר בקש לברר את פרטיו של הנהג משום מורת הרוח שהייתה לו בגלל העובדה שהוא עושה שימוש ברכב הטאטוא לצורך המטרות האישיות שלו ולסידורים הפרטיים שלו.

עוד הוסיפה השופטת כי על פי התרשמותה השתמש השוטר בסמכויות שלו באופן שרירותי. אין זו זכותו של שוטר לדרוש מאזרח כי יזדהה בפניו. אלא שעליו לעשות שימוש בסמכויות שלו אשר אותן מקנה לו החוק על פי עקרונות המשפט המנהלי ועל פי עקרונות חוקתיים. כך כתבה השופטת בפסק הדין.

השופטת אף הוסיפה כי על פי גרסת הנאשם הוא לא סרב להזדהות וכי לאחר מספר שניות מסר את פרטיו. סירוב של מספר שניות לא יכול להיחשב כהפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו.

עוד טענה השופטת כי היא אינה מבינה מדוע בחר השוטר לעצור את הנאשם ולגרום על ידי כך להסלמת האירוע פעוט שיכול היה לבוא על פתרונו באופן מהיר ופשוט על ידי הזזת הרכב ממקומו על ידי הנהג. דבר שהוא רצה אכן לעשות.

היא כתבה – ״המעצר היה מיותר, בלתי מוצדק ומכאן שהוא נגוע באי חוקיות״.

כמו כן הוסיפה – ״התרשמתי כי התנהגותו של הנאשם לא חרגה מהבעת מחאה או הערמת קושי בלתי משמעותי״,  כך סיכמה השופטת וקבעה שאין מקום להרשיעו.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר

בוטל כתב אישום שהוגש נגד חולת סכיזופרניה שאיימה על מדריכתה ברצח

בית משפט השלום קבע כי היות ולא נערך שימוע לנאשמת לפני הגשת כתב האישום ומשום שלא יידעו את האפוטרופוס שלה על הכוונה לפתוח בהליך פלילי – הוחלט לבטל את כתב האישום.

סיפור הדברים:

הוגש כתב אישום נגד הנאשמת על איומים ועל החזקת סכין לצורך מטרות לא כשרות. על פי הנטען בכתב האישום איימה הנאשמת על מדריכה שעובדת במרכז השיקום כי היא רוצה להרוג אותה. למחרת נעצרה הנאשמת ועל גופה נמצא הסכין. (סכין מטבח)

לטענת ההגנה – המאשימה לא קיימה את החובה המוטלת עליה כאשר היא לא ביצעה הליך שימוע לנאשמת בטרם הגישה את כתב האישום. למעשה המאשימה כן שלחה שלושה מכתבים כדי ליידע את הנאשמת אך כולם חזרו בנימוק של 'מען לא ידוע'. למעשה המכתבים כלל לא הגיעו לידי הנאשמת וכי ניתן להגדיר זאת כמי שהמאשימה לא קיימה את חובת היידוע המוטל עליה בטרם תגיש את כתב האישום. בעניין זה טענה ההגנה כי אין זה דומה למקרה אשר בו הנמען לא טרח לקבל את הדואר אשר שוגר אליו. צוין עוד כי במהלך אותו זמן שוחחה המאשימה בשיחת טלפון עם הנאשמת ומסרה לה את הכתובת המדויקת שלה ואף הוסיפה כי יש לפנות בעניין זה אל האפוטרופוס שלה. על אף כל זאת לא נעשתה כל פנייה אל  אפוטרופוס אלא נשלח המכתב אל הכתובת שנתנה הנאשמת אך המכתב כאמור חזר בגין 'מען לא ידוע'.

כדי להשלים את התמונה נציין כי מדובר בנאשמת אשר סובלת מסכיזופרניה והיא מתגוררת בדיור מוגן. על כן סברה הסנגורית כי מוטל היה על המאשימה לפנות אל האפוטרופוס של הנאשמת ולוודא כי אכן המכתב הגיע אל היעד. כמו כן, השימוע היה צריך להתקיים מראש ומסיבה זו יש לבטל את כתב האישום.

מצד המאשימה נטען כי היות ושני המכתבים הראשונים אשר נשלחו חזרו בגלל הסיבה של 'מען לא ידוע' – על כן יצרה המאשימה קשר עם הנאשמת ובקשה ממנה את הכתובת המדויקת שלה. באותה שיחה אכן מסרה הנאשמת את הכתובת שלה שם היא מתגוררת ואף ציינה כי מינו לה אפוטרופוס וכי אליו יש לפנות. המאשימה שלחה את המכתב אל הכתובת אשר אותה מסרה הנאשמת וגם זה חזר מסיבת 'מען לא ידוע'. אי לכך טענה המאשימה כי את חובתה החוקית קיימה ולא נפל כל פגם בהתנהלות שלה מול הנאשמת על פי החוק והפסיקה. על כן, בקשה כי תידחה הבקשה.

דיון והכרעה:

השופטת כתבה כי מעיון בחומר של שני הצדדים היא הגיעה לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להתקבל וכי יש לדחות את כתב האישום נגד הנאשמת. הסיבה לכך – הפגם שנפל בהליך השימוע מתוך שימת לב לנתונים המיוחדים של הנאשמת.

הנימוקים שהביאה השופטת:

סעיף 60א'(א) לחסד"פ קובע כי:

א.(א)רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

(ב)בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב לבירורים ולהצגת טיעונים.

(ג)נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

(ד)חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהם הסמיכו לכך, לפי העניין, רשאים להאריך את המועד האמור

ברור כי אחת מהעבירות שמובאות בכתב האישום זהו מסוג 'פשע' וקיים בה זכות שימוע. כאן לא בררו האם המאשימה אכן יצאה ידי חובתה בצורה ובאופן אשר בו ניסתה להביא לידיעתה של הנאשמת את הזכות שעומד לה לשימוע בטרם הגשת כתב אישום והעמדה לדין.

כדי לקיים את תכלית הסעיף יש לשלוח את המכתב אל כתבות אשר ישנו סיכוי סביר כי הנאשם יקבל אותו.

במקרה זה ספרה הנאשמת כי מונה לה אפוטרופוס. מה שאומר שהיא אינה מסוגלת לדאוג לבד לענייניה. כך שלו יהי והמכתב כן היה מגיע אל היעד – הרי שפעולה זו אף היא לא הייתה משיגה את התכלית. גם אם הייתה המאשימה אומרת לנאשמת שתמסור את המכתב לאפוטרופוס – לא היה זה יעיל. המאשימה הייתה אמורה לדאוג לכך כי המכתב יגיע אל הידיים הנכונות, קרי לידי האפוטרופוס.

בסיכומו של דבר קבעה הנאשמת כי המאשימה למעשה הפרה את חובתה ליידע את הנאשמת בדבר הזכות שיש לה לבקש כי יימנעו מלהגיש נגדה כתב אישום.

מה תכליתו של השימוע?

"השימוע נועד לאפשר לחשוד בעבירה מסוג פשע לשטוח את טענותיו לפני הרשות המוסמכת קודם שתחליט אם יש מקום להעמידו לדין. זכות השימוע מגנה על זכויות חשודים, ועשויה לייעל את מלאכת התביעה. ככל שיהא ביד החשוד לשכנע את התביעה שאין להעמידו לדין, תיחסך ממנו הפגיעה האינהרנטית הנלווית לאישום פלילי בעבירה חמורה. כך גם ייחסכו משאבי תביעה ושיפוט הכרוכים בניהולו של הליך פלילי. השימוע עשוי לחדד את המחלוקות בין הנאשם לתביעה ולייעל את ניהול ההליך; הוא אף עשוי לעודד הידברות בין התביעה להגנה בניסיון לגבש עסקת טיעון. מנגד, השימוע עלול לסרבל את עבודת התביעה ולדחות את פתיחתו של ההליך הפלילי. כדי שיגשים את תכליותיו באופן מיטבי, יש לקיים את השימוע מראש. זהו הכלל, וככל שאין טעמים לסתור, מן הראוי להקפיד עליו".

היות והגשת כתב אישום מהווה פגיעה באדם, על כן חשוב לתת לו את הזכות לשכנע את המאשימה כי היא תימנע מלהגיש את כתב האישום. "העמדתו של אדם לדין פלילי כורכת עמה פגיעה בזכויותיו החוקתיות. הפיכתו של אדם לנאשם בפלילים משנה את חייו. יש לה השלכות כבדות משקל והשלכות רבות על כל תחומי חייו. "'המעמד' של נאשם קשה הוא לאדם. עם הגשת כתב-האישום משתנה עולמו. שיווי המשקל הנפשי והחברתי ממנו נהנה מתערער. הוא נתון לסיכונים חדשים. הוא נפגע חברתית. הוא נפגע כלכלית. ימיו ולילותיו אינם כתמול שלשום"

המסקנה היא כי כאשר מגיעים להחלטה להעמיד אדם לדין זה חייב להיות רק לאחר הליך מנהלי נכון ושוויוני אשר בו קבל החשוד את כל הזכויות המגיעות לו על פי חוק. במקרה אשר בו הנאשם לא וויתר על זכות השימוע הרי שהגשת כתב האישום פוגעת בזכויות החשוד. מלבד זאת אם דבר כזה קורה הרי שאגב כך נפגע האמון של הציבור במערכת המשפט. במקרה זה, לאור הנתונים האישיים של הנאשמת הרי שמדובר בפגיעה שהיא קשה אף יותר.

עלתה אם כן השאלה האם ניתן לערוך שימוע כאשר כבר נכתב כתב האישום. כתבה השופטת כי עריכת שימוע כאשר כתב אישום תלוי ועומד לא יוכל להעניק לנאשמת את הזכות לשכנע את המאשימה מלהגיש כתב אישום שכבר הוגש.

על כן החליטה השופטת לבטל את כתב האישום.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר

בית המשפט זיכה אדם שהואשם כי תקף את בן זוגה של גרושתו

כתב אישום שהוגש נגד אדם שכביכול תקף את בן הזוג של אשתו לשעבר תוך איומי רצח על הגרושה – נדחו על ידי בית המשפט בגלל שינויי גרסאות וחרטה של בן הזוג החדש על הדברים אשר אותם אמר במשטרה.

סיפור הדברים:

הנאשם אשר נגדו הוגש כתב האישום היה גרוש מאשתו כשנה לפני האירוע. לזוג זה שתי בנות בגילאי 9 ו – 10.

בתאריך – 1/11/14 בשעות הצהריים הגיע הנאשם אל ביתה של המתלוננת. במקום התפתח וויכוח בנושא הסדרי הראייה כאשר במהלך הוויכוח ולעיני הבנות היכה הנאשם את בן הזוג של המתלוננת בפניו ואף גרם לו לחבלה ונפיחות בשפתיים. הוא אף הוסיף ואיים על המתלוננת בכך שאמר כי ירצח אותה וכן יהרוס את המכונית שלה.

הנאשם במענה לכתב האישום כפר במיוחס לו וכי על פי טענותיו אכן הגיע אל המקום כדי לקחת את בנותיו אך לא התפתחה כל תגרה פיזית או מילולית. בנסיבות הללו אף נשמעו הוכחות.

במהלך פרשת התביעה הושמעו כמובן עדויותיהם של המתלונן ושל המתלוננת ואף הוגשו מסמכים כמו הודעות הנאשם, דו"ח עיכוב ומזכרים ודו"ח פעולה.

במהלך פרשת ההגנה העיד גם הנאשם בעצמו כמו כן הוגשו מסמכים כמו הודעות מצד המתלוננת ומזכרים.

טיעוני הצדדים:

בא כוח המאשימה טען כי עדותה של המתלוננת הינה אמינה וכי יש לתת בה אמון. היא כלל לא הקצינה את האירוע וכי עדות זו אף נתמכת בעדותו ובדבריו של המתלונן – בן הזוג של המתלוננת. הוא אמנם סרב לשתף פעולה אך מסר כי אכן היה מקרה אשר בו הנאשם תקף אותו קלות וגרם לו לנפיחות קלה בשפה. המאשימה אף הוסיפה וטענה כי יש לראות חיזוק ראייתי לאותן הראיות במצב הנפשי של המתלוננת. כי באותו זמן היא הייתה נסערת מאוד. לגבי דו"ח הפעולה – הרי שממנו עולה כי השוטר אשר הוזעק אל הזירה לא גילה כל סימני אלימות חריגים וכי הנפיחות הקלה בשפה של המתלונן כלל אינו מהווה סימן שכזה. לפיכך בקשה המאשימה לעתור ולהרשיע את הנאשם  בכל המיוחס לו.

לגבי עדותו של המתלונן הפנתה ב"כ של הנאשם כי הוא למעשה לא ממש זכר את כל הפרטים של המקרה והא גם לא ייחס לכך חשיבות רבה מידי. הוא טען כי הנאשם כלל לא הכה אותו וכי הוא סלח לו על מה שהיה. כמו כן העלה ב"כ של הנאשם תמיהה – איך ייתכן כי המתלונן לא שמע עד כה על הבעיות ועל הקשיים שהיו מנת חלקה מול הנאשם – למרות שהם חיו כבני זוג משך תקופת זמן ארוכה לאחר האירוע.

בנוסף טענה ב"כ מצד הנאשם כי ישנם כאן מחדלי חקירה אשר נוגעים להעדר ביצוע עימות בין שני הצדדים כמו גם לא נחקרו הבנות.

דיון והכרעה

למעשה מתבססות ראיות המאשימה על עדויותיה של המתלוננת ושל המתלונן כמו גם על הנפיחות שנמצאה בשפתו התחתונה של המתלונן בעקבות הוויכוח והחיכוך שהיה ביניהם. אך עיון מעמיק בכל העדויות הללו כמו גם מעיון באופן בו התרחש האירוע הרי שעולה כי אלו כלל לא תואמות את דו"ח הפעולה אותו כתב השוטר שהוזעק אל הזירה כמו גם קיימות סתירות נוספות אשר אינן עולות בקנה אחד עם כל מה שהתרחש במקום ביחס לעדויות.

השופטת פרטה את העדויות והראיות אשר הוצגו בפניה:

המתלוננת ספרה על מערכת יחסים קשה מאוד שהיה לה מול הנאשם כאשר נסיבות המקרה רק החמירו עוד יותר את היחסים שהיו בינה לבינו ובינו לבין בנותיהם המשותפות. ניכר היה כי מדובר בעדות מגמתית. האם אף ציינה כי עד כה היא לא עשתה דבר ועל כן עדויות אלה אשר בהן היא מספרת על התעללות מילולית ופיזית של הנאשם כלפיה וכלפי בנותיה מעלות תהיות ואינן מתיישבות כלל עם מבחן ההיגיון והשכל הישר.

בנוסף, לא ייתכן ולא מובן כלל כיצד סמכה המתלוננת על הנאשם בעת שנסעה לחופשה לחו"ל יחד עם בן זוגה והשאירה את שתי הבנות אצל האב.

בנוסף טענה והתלוננה המתלוננת נגד הנאשם כי הוא לא עמד בהסדרי הראיה ואף הפר אותם. היא אמרה שיש לה לכך ראיות מתוך התכתובות שהיו ביניהם. אך היא לא הציגה כלל את אותן התכתובות וכאשר נחקרה באזהרה גם לא הסבירה מדוע היא לא מציגה את התכתובות הללו. גם נתון זה מכרסם באמינותה של דברי התובעת.

לגבי המקרה המדובר ספרה המתלוננת כי הנאשם היכה באגרוף בפניו של בן זוגה. גם עדות זו אינה מסתדרת עם התלונה הראשונה אשר אותה הגישה במשטרה כאשר טענה כי הנאשם הרים עליו את היד ופגע לו בפנים. היא אף הוסיפה והדגימה את מכת האגרוף וגם זה מעצים את אופייה של עדות המתלוננת שניסתה להעצים ולנפח את המעשה.

לעומת העדויות הללו מצד המתלוננת קיימת עדותו של המתלונן אשר העיד כי –  "שם את היד על השפה התחתונה… מכה זה מכה, הוא לא נתן לי בוקס, הוא שם לי את היד והלך לבנות. הוא שם את היד ככה (מדגים אגרוף צמוד לשפה התחתונה) וזז אחורה. היד שלו נגעה לי בשפה" בהמשך, העיד שוב כי הנאשם "לא נתן לי בוקס, שם את היד וזה הכל".

בהמשך התחרט המתלונן על התביעה וניסה להפחית מחומרתו. הוא ניסה לחזור בו מעדותו במשטרה כאשר למעשה לא נמצאה לכך כל סיבה.

השופטת כתבה כי היא לא ראתה כל ממצא שעלול לגרום לבעיית זיכרון וכי הדבר כלל לא נסמך על תיעוד רפואי. המתלונן למעשה כן זכר את המקרה והוא לא התנער ממנו אך הוא ניסה להפחית מחומרת המעשה. השופטת כתבה כי היא לא רואה כל סיבה לדבר שהמתלונן בקש להפחית מחומרת המעשה. לא נשמע כל טיעון לגבי קשר שנוצר בין המתלונן לבין הנאשם כמו כן לא נוצרו יחסים עכורים בין המתלונן לבין המתלוננת כאשר אלו יוכלו אולי להסביר את הסיבה לכך שהמתלונן בקש לבטל את התלונה שלו במשטרה. הוא מצדו אמר כי הוא סולח לנאשם ומצדו ניתן לסגור את התיק. בנסיבות הללו עדותו של המתלונן אבדה את מהימנותה בגין הדרך בו תואר האירוע על ידי המתלונן ובין באופן אשר בו הציגה אותו המתלוננת.

כמו כן עלו סתירות בנוגע לאיומים אשר אותם כביכול השמיע הנאשם כאשר המתלוננת טענה כי הוא איים מספר פעמים כי יהרוג אותה וכי המתלונן כלל לא דיווח על דבר כזה.

כמו כן ישנה סתירה בעניין חקירת הבנות כאשר בתחילה בקשה האם שלא יחקרו את בנותיה כאשר בהמשך הן כן נחקרו על דעתה ובהסכמתה.

סוף דבר

בגלל הצטברות הסתירות והתהיות בכל הסיפור הזה וחוסר המהימנות מצד המתלוננים נותר הרבה יותר מסתם ספק בכל מה שמיוחס לנאשם. אי לכך קבעה השופטת לזכות את הנאשם מכל המיוחס לו.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר

נערה שהתיזה אקונומיקה על שוטר זוכתה – חשבה כי מדובר בתוקף

המקרה התרחש בבית בו מתגוררות בנות הלומדות בסמינר ב. מ. של מר א' מדובר במנהל שנוי במחלוקת המנתק את הבנות מהוריהן. השופטת זיכתה את הנאשמת שסברה בטעות כי מדובר באחד מבני המשפחות של הבנות וכי עשתה זאת לצורך הגנה.

סיפור הדברים:

ברחוב שקט וצדדי בעיר ירושלים מתגורר מר א' עם בנות הסמינר ב. מ. מדובר בסמינר שנוי במחלוקת אשר ההורים מתנגדים לכך כי הבנות תשהינה במקום. מדובר בבנות בגירות.

בתאריך 15/8115 התקהלו הורים מחוץ לבית והביעו את מחאתם כלפי הסמינר והעומד בראשו. הם בקשו לראות את בנותיהם. הנאשמת אמרה בעקבות ההתקהלות כי היא מעוניינת לשפוך שמן על המתקהלים. היא נכנסה אל המטבח אך משלא מצאה שמן, מזגה מים עם אקונומיקה בתוך ספל לנטילת ידיים. תוך כדי כך שמעה הנאשמת דפיקות חזקות על הדלת, תוך קריאות "משטרה". היא סברה כי מדובר בבני משפחה של אחת הבנות וחששה כי הם יפגעו בבנות. על כן, נטלה את האקונומיקה שדיללה אותו במים והתיזה על האדם שהיה מאחורי הדלת וזאת על מנת להרחיקו. הדבר נעשה בעקבות רקע של מעשים קודמים אשר בהם נעשה נזק לרכושו של מר א' כמו כן היו מקרים של אלימות והתזה של גז פלפל על אחד מבני הבית.

הנערה כפרה בנזק שנגרם לשוטר היות והאקונומיקה הייתה מעולה בהרבה מים וכי היא לא כלל לא כיוונה את המים לעיניו של השוטר.

תשובת הנאשמת למקרה:

היא טענה כי ברקע היא אירועים נוספים אשר בהם הנאשמים ועוד אנשים הקרובים למר א' הותקפו על רקע כך שהמשפחות זעמו על כך שבנותיהם הבגירות בחרו ללמוד בסמינר ב. מ. השייך למר א'. מדובר בסמינר שנוי במחלוקת הפועל כעין כת המנתק את הבנות מהוריהם. בעבר הוגשו תלונות על אלימות כמו גם על תקיפה באמצעות גז פלפל על ידי הורים של אחת הבנות השוהות במקום. באותו יום בו אירע המקרה – התקהלו בני המשפחה והשתמשו ברמקולים והפגינו נגד מר א'. אחד ההורים התלונן כי לא ראה את ביתו חמש שנים וכי היא מצויה בתחת רשותו של  מר א'. המשטרה הוזעקה למקום בעקבות קטטה ותקיפה. אחת הנשים במקום בקשה ממנו שיציל את ביתה אותה לא ראתה מספר שנים. השוטר הגיע יחד עם מתנדב. הם עלו אל הבית וספרו כי שמעו מוסיקה חסידית חזקה ברקע ואף אחד לא פתח להם את דלת בבית. השוטר ניסה לפתוח אותה אך היא הייתה נעולה. בשלב מסוים נפתחה הדלת והתיזו בפניו מים עם  אקונומיקה וסבון. הוא חש בצריבה בעיניו ולא הצליח לפקוח אותן. הוא הצליח לדווח על המקרה במכשיר הקשר ובקש עזרה. הוא בקש גם סיוע רפואי כמו כן בקש מהמתנדב הגיע יחד עמו שיישאר על יד הדלת ויימנע מהם לצאת מהבית. כוחות משטרה נוספים הגיעו אל המקום ושכנים שראו את המקרה סייעו לשוטר ושפכו מים על פניו והדבר אכן עזר לו. הוא הצליח לפקוח את עיניו ונכנס שוב אל הבית בליווי קצין. אחת הבחורות ששהתה בבית אמרה לו – "אני עשיתי את זה אני שפכתי את האקונומיקה עליך ואין לי בעיה לעשות את זה שוב אל תיקח את הרב מהבית".

לאחר אותו אירוע פינו אותו אל בית החולים. בחקירה הנגדית סיפר השוטר כי הוא שמע מתוך הבית מישהו ששואל – "אתה בטוח שזו משטרה?" הוא הוסיף עוד כי בתוך הבית היו עוד הרבה בנות וכל אחת מהן בקשה להקריב את עצמה עבור הרב וכי הוא למעשה לא ידע להגיד מי היא הבחורה ששפכה עליו את הנוזל.

המתנדב שהתלווה אל השוטר סיפר כי כאשר הגיעו אל המקום הייתה התקהלות ושמעו צעקות רמות מתוך רמקול. השוטר והמתנדב שוחחו עם ההורים ובני משפחה של אחת התלמידות כאשר ההורים טענו כי ביתם נחטפה. כאשר התברר כי מדובר בבגירה הסבירו להם השוטר והמתנדב כי לא מדובר כאן בבת שמוחזקת במקום שלא ברצונה. הם בכל זאת עלו אל הבית בכדי לבדוק האם אין במקום גם קטינות אשר מוחזקות בניגוד לחוק. הם דפקו בדלת אך לא פתחו להם. בהמשך הם אמרו שזו משטרה אך עדיין לא האמינו להם. לאחר מכן נפתחה הדלת כאשר באותו זמן השוטר שלח את המתנדב לסגור את דלת הניידת אשר נותרה פתוחה. כאשר הדלת נפתחה הותז הנוזל על פניו של השוטר. כאשר חזר שמע צעקות כי תקפו את השוטר וכי שפכו עליו חומצה.

הוא ראה כי השוטר מצמץ בעיניו ושטף את פניו במים. לאחר מכן שב אל הבית בליווי קצין ודפקו בכוח. הוא שאל היכן נמצא הנוזל, הנוכחים בבית הראו לו את הספל שהיה מלא עד שליש במים עם מעט אקונומיקה. כך התרשם המתנדב הן על פי הריח והן על פי התוצאה של המים הללו שרק הרטיבו את בגדיו של  השוטר אך לא הסירו מהם את צבעם. בני הבית אמרו שהם לא ידעו שמדובר במשטרה היות ובני המשפחה שהו מחוץ לבית זמן רב קודם לכן ואף צעקו ודפקו על הדלת  ואיימו כי יפרצו אל הבית.

 דו"ח רפואי של השוטר

ישראל נוימן עובד מד"א ערך את הדו"ח הרפואי של השוטר המתלונן וציין כי מצבו של השוטר היה טוב מלבד גירוי קל ועיניים אדומות. מלבד זאת מצבו הכללי היה תקין לחלוטין. רופא העיניים בבית החולים שערי צדק שבדק את השוטר סיכם  כי בבדיקה נמצא כי העפעף תקין לחלוטין הלחמית של עין ימין עם גירוי יותר מלחמית עין שמאל, בוצעה שטיפה במים וניתנה המלצה לנוח למשך שלושה ימים, כמו כן הומלץ על טיפול אנטיביוטי בכדי למנוע זיהום משני שעלול להתרחש במקרה כזה והומלץ על ביקורת שוב אצל רופא עיניים. צוין עוד כי בחדר מיון נבדק השוטר שם נמצא כי הראייה שלו הייתה תקינה בשתי  העיניים ובקרנית ובלחמית הייתה תגובה מהחומר אשר ניתז על העיניים.

השופטת נטתה לקבל את הדברים כי הנערה ששפכה את המים עם האקונומיקה לא חשבה כי מדבר בשוטר וכי היא הייתה סבורה כי מדובר בבני המשפחה אשר שהו במקום כל אותו זמן ואף הם דפקו על דלת הבית. על פי עדויותיהן של  הבנות הן חששו מאוד בזמן ההפגנה וכי נכנסו לחדרים הפנימיים של הבית ובכו. מתוך חשש כי ההורים יצליחו לפרוץ את הבית החליטה אחת הבנות להכין על יד הדלת שמן למקרה אשר בו יפרצו את הדלת. אך כאשר נכנסה למטבח ולא מצאה שמן עשתה שימוש מזערי באקונומיקה.

הנערה הודתה במעשה והתנצלה כי לא הייתה לה כל כוונה לפגוע בשוטר.

בנוסף לכך שילבה השופטת את העובדה  כי  לנאשמת עומדת למעשה החוק "הגנת בית מגורים" – כלומר מותר לאדם להדוף באופן מידי ובאמצעים סבירים את מי שמנסה להתפרץ אל תוך ביתו.

על כן, הוחלט לזכות את הנאשמת מעוון של תקיפת שוטר.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר

החברה לא טרחה למנוע את ההטרדה

חברת אגד לא טרחה למנוע את ההטרדה – היא תפצה את המתלוננת בעשרות אלפי שקלים


בית הדין באזורי לעבודה בירושלים חייב את חברת אגד בפיצויים של כ – 40,000 ₪ לעובדת אשר הוטרדה על ידי הממונה עליה, זאת לאחר שנקבע כי חברת אגד לא פעלה כדי למנוע את ההטרדה המינית או לכל הפחות לטפל באופן יעיל במקרה.

סיפור הדברים:

התובעת עבדה בעמדת המודיעין בתחנה המרכזית בירושלים. היא הגישה תלונה נגד הממונה עליה אשר לדבריה פגע בה והטריד אותה מינית. נהג ללטף אותה ולחבק למרות שהתנגדה לכך. הוא נהג להתקשר אליה מחוץ לשעות העבודה ולספר לה סיפורים בעלי אופי מיני. בסופו של דבר התפטרה המתלוננת התובעת מעבודתה והגישה תביעה נגד חברת אגד כאשר לטענתה החברה לא מילאה את תפקידה כראוי בהתאם לחוק למניעת הטרדה מינית.

לטענת הממונה מעשיו נעשו בתום לב והוא לא הסכים להודות במעשים והתחייב לפצות את המתלוננת בסכום של 21,500 ₪.

למעשה הוא טען כי ההסכם שחתם עמה והפיצויים שהעניק לה היו רק בכדי להכשיר את בקשת הסליחה מאת התובעת. הוא טען כי לא היו במעשיו הטרדה מינית וכל מעשיו היו בכדי להקל עליה בעבודה נוכח הסכסוכים שהיו לה עם חברותיה בעבודה. חברת אגד מצדה טענה כי נקטה באמצעים סבירים על מנת למנוע את ההטרדה על ידי שתלתה בלוח המודעות של משרדי אגד את התקנון למניעת הטרדה מינית. כמו כן תלתה את התקנון סמוך לחדר הנהגים וגם סמוך לחדר האוכל אשר נמצא מעל לחדר המודיעין.

להתייעצות עם עורך דין דיני עבודה

בית הדין החליט לקבל את טענת המתלוננת וקבע כי אין די בתליית התקנון במספר מוקדים מרכזיים היות ומדובר במבנה גדול במיוחד. כמו כן בתקנון לא צוין שם של אחראי אשר יהיה ממונה על מניעת ההטרדה המינית באגד ואשר אליה ניתן יהיה לפנות בעת הצורך. בית הדין אף ציין כי הפרקטיקה המקובלת היא צירוף התקנון יחד עם דף מידע לתלושי השכר של העובדים.

למעשה ניסה בית הדין לבדוק מהן החובות של המעביד בקשר למניעת הטרדה מינית ומה עליה לעשות כאשר נודע לה כי נעשו מעשים מעין אלו. התביעה למעשה אינה מתייחסת לממונה אשר פיצה אותה אלא בחברת אגד אשר התרשלה או לא קיימה את המצופה והנדרש ממנה לעשות כמעבידה.

נכתב בפסק הדין כי נדמה כי חברת אגד – הנתבעת פעלה ממש כמי שכפו עליה הר כגיגית, כך נכתב בפסק הדין. נכתב גם כי המתלוננת הייתה חסרת אונים כאשר למעשה לא היה לה כתובת אל מי לפנות עם תלונותיה אלו, והייתה אובדת עצות כאשר לא ידעה מה לעשות עם המקרה הזה.

עוד נקבע כי חברת אגד לא טיפלה כפי שמצופה היה ממנה בתלונה. היא פנתה אל אחראי במקום אשר הוא מסר לה מספר טלפון של האחראית למניעת הטרדה מינית באגד. המתלוננת שפנתה אל האחראית לא זכתה בטיפול מהיר על ידה כאשר זו לא קבעה אתה פגישה מידית.

על פי הנכתב בפסק הדין – מעת שנמסרה ההודעה והתלונה לנתבעת – "היה עליה לפעול לאלתר בכדי לאמץ בחום את התובעת. היא הושארה בבדידותה ובעלבונה ימים רבים מידי" – כך נכתב בפסק הדין. ולעניין הטענה שטענה חברת אגד, כי המתלוננת החליטה לעזוב את מקום העבודה מיוזמתה – נכתב בפסק הדין – "נדמה שהביטוי הרצחת וגם ירשת מתאים להתנהגות זו" .

נקבע לפיכך כי חברת אגד למעשה לא נקטה בכל האמצעים הנדרשים על מנת למנוע את המקרה ועל כן היא צריכה לשלם לתובעת פיצוי של 21,000 ₪ פיצוי עבור נזק שאינו ממוני ופיצוי על סך 7,500 ₪ פיצוי בגין נזק ממוני. כמו כן תשלום של 1,350 ₪ חלף ימי מחלה ועוד 8,000 ₪ עבור הוצאות משפט.

להתייעצות עם עורך דין פלילי

60,000 ₪ לעובדות סיעודיות אשר הוטרדו על ידי קשיש אשר אצלו עבדו

שתי מטפלות סיעודיות ממולדובה התלוננו כי עבדו אצל קשיש אשר נהג להטריד אותן. הוא הציע להן טובות הנאה שונות תמורת הטבות מיניות. בית הדין לעבודה האמין להן.

סיפור הדברים:

תובעת מס' 1 – גב' ג.ס. הועסקה בביתם של בני הזוג ו. כמטפלת סיעודית על ידי חברת דניאל כוח אדם זר לסיעוד קשישים, בין התאריכים – 1/1/2011 ועד ליום 15/8/2011.

תובעת מס' 2 – גב' פ. הועסקה בביתם של מש' ו. מיום 3/11/2011 ועד ליום 8/1/2012 על ידי חברת א. דרך הלב עובדים זרים לסיעוד.

לטענת העובדות הן עבדו בביתם של הנתבעים שישה ימים בשבוע בין השעות 6:00 בבוקר ועד לשעה 9:00 בערב. משך חמישה ימים בשבוע נהגה גב' ו לצאת לפעילות במועדון קשישים כאשר מר ו. יצא רק פעמיים בשבוע בלבד. הן טענו כי הן טיפלו גם בגב' ו. שהייתה חולה מורכבת ועל כך הן דרשו שכר בגין טיפול נוסף.

בשעות הבוקר נהגו לבצע עבודות בית שונות כמו ניקיון, כביסה, בישול ועוד. מלבד זאת נהגו לבצע עבודות ניקיון גם בבתי שכנים.

שכרן של התובעות עמד על 3,500 ₪ ובנוסף קבלו דמי כיס שבועיים על סך 100 ₪. הנתבעים היו מפקחים על עבודתם ומר ו. הוא זה שהיה אחראי על תשלום השכר שלהן.

לטענתן – לא הותר להן לנצל את ימי החופשה השנתית או חופשות חג וגם על כך הן תובעות בכתב התביעה. תובעת 1 תובעת 1626 ₪ כדמי פדיון חופשה ותובעת 2 – 492 ₪.

שתיהן טענו כי מר ו. נהג להטריד אותן מינית, נגע בהן, הציע להן הטבות שונות תמורת "הטבות מיניות" ועוד. ועל כך הן תובעות כל אחת סכום של 65,000 ₪ מיורשיו של ו. שכבר הלך לעולמו.

לגרסתן, הן לא הכירו זו את זו קודם לכן אלא לאחר שתובעת 1 שמעה כי ישנה עובדת חדשה אשר ממלאה את מקומה היא התקשרה מיוזמתה אל ביתם של הנתבעים והזהירה את תובעת 2 מפני המעשים של מר ו.

הנתבעים, בניו של מר ו. הכחישו בהכחשה נמרצת את הסיפורים המיוחסים לאביהם תוך טענה כי התובעות עשו זאת כנקמה על כך שהוריהם התלוננו עליהם במשטרת ישראל על כי גנבו כספים ותכשיטים מביתם.

עוד הם טענו כי לא ייתכן לייחס לאביהם א המעשים מן הסוג הזה היות והוא היה אדם נכה ומוגבל פיזית ולא היה באפשרותו לבצע את המעשים אשר הן ניסו לייחס לו.

מלבד זאת הם טענו כי הן הגישו את התלונות מתוך נקמה על כך כי אביהם בקש שלא יעבדו גם במקומות נוספים כמו כן, עובדת 1 שפוטרה מעבודתה בגלל גניבה, מנסה לנקום באמצעות הגשת התביעה.

הם ציינו כי מתלוננת 2 המשיכה ללון בבית הנתבעים גם לאחר שהפסיקה לעבוד שם וזה לבד מהווה הוכחה כי היא חשה בטוחה בביתם.

דיון והכרעה

תכליתו של החוק לעניין הטרדה מינית במקומות עבודה קובע כי "על המעביד לדאוג לכך, כי העובדת תהיה חופשית מהטרדה מינית בעבודה…המעביד חייב לשמור על כבודה של העובדת המועסקת על ידו ולהגן על פרטיותה. חובה זו נובעת מחוזה העבודה בין העובדת למעביד, ומהחובה לבצעו בתום לב; מהזכויות שנקבעו בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו; מתקנת הציבור ומסעיף 7 לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה. על מנת למנוע הטרדה מינית בעבודה יש לחנך את המעבידים, כי ביצוע הטרדה מינית או היעדר מדיניות למניעת התופעה יביאו להגשת תובענה נגדם ולהטלת פיצוי כספי שיהפוך את העבירה לבלתי כדאית."

השופט גם קבל את העדויות של חברות כוח האדם אשר אליהם הופנו התלונות של העובדות.

גב' שחר מחברת כוח אדם שעל ידה הועסקה גב' פ. הציגה מכתב אשר כתבה המתלוננת 1:

"לכבוד קו לעובד

הנדון – העובדת ז.פ. … עבדה אצל בני הזוג ו. בגדרה כצנלסון 29 מתאריך 3.11.11 עד 8.1.12 בבוקר.

לאחר מסכת לא נעימה בעליל, ולאחר שהעובדת הועברה למעסיקים אחרים, עדיין המעסיק ו. מסרב לשלם לה עבור עבודתה אצלם

החוב – 1068 ₪ עבור דצמבר 2011 + 790 ₪ עבור ינואר 2012

המעסיק משקר במצח נחושה. מסתבר שמוכר ברשויות השונות ממקרי העסקה קודמים, הטרדות מיניות ופגיעה בזכויות.

קצרה ידי מהושיע, פניתי לבן ולקשיש ולמטב ולעוד. אנא עזרתכם.

לתצהיר שכתבה תובעת 2 צורף גם כן מכתב אותו כתבה גב' פורת שהייתה העובדת הסוציאלית בחברת הסיעוד דרך הלב.

ש. ופ. ו. מרחוב כצנלסון 29 בגדרה, העסיקו דרך משרדנו עובדת זרה בשם פ.ז.

לאחר שהמטפלת, הגב' ז', הודיעה בכתב ובעל פה לתמר שחר, מנהלת החברה על רצונה לעזוב את המשפחה והבית לאחר תקופה קצרה של מספר שבועות, ניסינו לברר מה גרם לכך. העובדת חששה לספר את הסיבות לרצונה לעזוב אולם לבסוף סיפרה כי סבלה מניסיונות של בעלה של המטופלת, מר ו. לנצלה ניצול מיני וכן מהפרת זכויותיה כעובדת. לדבריה, מר וגנר הציע לה הצעות מגונות, ניסה לשכנע אותה להעניק לו טובות הנאה מיניות וכן נגע בה בניגוד לרצונה.

כמו כן, סיפרה העובדת כי המשפחה הפירה את זכויותיה הבסיסיות כעובדת שלהם…

במסגרת תפקידי כעובדת סוציאלית, ביקרתי בבית המטופלת פעמיים: הביקור הראשון היה ביקור טרום השמה.. והשני ביקור לאחר השמה בתאריך 18.11.2011.

לפני שהגעתי לביקור שלאחר ההשמה, תמר שחר יידעה אותי כי יש חשש לכך כי בעלה של המטופלת מפר את זכויות העובדת ולא מניח לה לצאת לחופש בסוף השבוע…

מאחר והמטופלת דוברת רוסית ורומנית, לא היה באפשרותי לשוחח איתי באופן חופשי כפי שאני נוהגת לעשות על מנת לברר אם הכל מתנהג כשורה, אולם היה לי ברור שהיא איננה חשה בנוח וכי היא מנסה שלא לגרום לצמה בעיות ולתת תחושה שהכול בסדר למרות שהיה ברור שקיימת בעיה. לאחר הביקור דיווחתי לתמר שחר על הביקור ועל תחושותיי במהלכו.

מאוחר יותר, תמר שחר הודיעה לי כי העובדת מסה לידיה מכתב עם בקשתה לצאת מהבית. המטפלת הסבירה כי הייתה מוכנה למחול על הפרת זכויותיה כעובדת (דבר שלא מקובל עלינו כלל וכלל!) אולם ההצעות המגונות וההטרדה המינית היוו עבורה את נקודת המשבר. לדבריה, היא חשה השפלה עמוקה, בושה וחדירה לפרטיותה ועקב כך דרשה בתוקף לצאת מהבית.

חשוב לציין כי לפני שהגב' שחר הוציאה את המטפלת ממשפחת וגנר, היא זימנה את הבן אלי לפגישה בבית ההורים. הפגישה התקיימה בנוכחות המטפלת. במהלך הפגישה העלתה הגב' שחר את טענות העובדת וכן את הודעת ההתפטרות. פסח וגנר הכחיש את הדברים מכל וכל אבל אשתו שרה אמרה כי גם כל המטפלות הקודמות התלוננו על דברים דומים.

למרות ניסיונות הבן לשכנע את המטפלת להישאר ולהסביר לאביו שהוא צריך להתייחס אליה בכבוד, המטפלת עמדה על רצונה לעזוב.

לאור הדברים שעלו בפגישה, ערכה הגב' שחר בדיקה והסתבר שגם העובדת הקודמת אשר הגיעה לבית ו' מטעם תאגיד אחר, עזבה בעקבות הטרדה מינית. היא איתרת את העובדת הקודמת וגם היא סיפרה דברים דומים מאוד.

לפיכך אני ממליצה שלא לאפשר בשום אופן להכניס תחת אותה קורת גג עם ו' מטפלת ממין נקבה כלל וכן להיות בפיקוח הדוק על המתרחש בבית במהלך תקופת העסקת מטפל חדש."

השופט שוכנע כי אכן המנוח נהג באופן בלתי הולם במתלוננות כאשר ההתבטאויות והמעשים עולים לכדי הטרדה מינית של ממש. לאחר שהשופט בחן את רכיבי התביעה הוא פסק לכל אחת מהמתלוננות פיצוי של 30,000 ₪ בתוספת שלל הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד.

להתייעצות עם עורך דין פלילי

פיצויים לעובדת זרה שהפכה לשפחת מין

חקלאי ממושב צופר באזור הערבה  הודיע לאזרחית תאילנדית לאחר שהגיעה לארץ כי "חלק מעבודתה כרוך במתן שירותי מין". מתוך חשש שהיא תאבד את מקום העובדה שלה היא הייתה נתונה לניצול משך שנתיים וחצי.  החקלאי יפצה אותה על הפגיעה באוטונומיה ועל עוגמת הנפש.

המתלוננת הינה אזרחית תאילנד אשר הגיעה לארץ בשנת 2004. היא קבלה רישיון לעסוק בחקלאות אצל המבקש. למעשה היא עבדה גם במתן עיסויי גוף ללקוחות, זאת בהוראתו של החקלאי. זמן קצר לאחר שהחלה לעבוד אצלה החל לקיים עמה יחסי מין באופן תדיר, כאשר לאורך כל אותו הזמן ציין כי היא מתפרנסת אצלו והוא משלם את שכרה והיה והיא תסרב לדרישותיו – היא תיאלץ לחזור לתאילנד.

בתביעה אשר אותו הגישה לפני כחמש שנים היא ספרה כי יום לאחר שהיא הגיעה לעבוד אצלו הוא אמר לה כי "חלק מעבודתה כרוך במתן שירותי מין". היא חששה מפני איומיו שתאלץ לשוב לארצה זאת לאחר שגייסה את כל הונה על מנת לעבוד בישראל והיא חששה מאוד מאיבוד זכויות לעבוד ולהתפרנס בישראל.  היא ספרה כי המשכורת שלה הייתה מיועדת לפרנסת ילדיה ואימה אשר נשארו בתאילנד.

התובעת ספרה כי במשך שנתיים אסף אותה המעביד מהשדה בתדירות של לפחות אחת לשבוע בכדי שהיא תעשה טיפולי מסאז' ללקוחות.. בין השאר נהג לכפות את עצמו עליה. על פי דבריה היא חשה ממש כמו שבויה שלו כאשר הוא ניצל את מצוקתה ואילץ אותה להסכים לביצוע כל אותם המעשים.

הנזקים

לטענתה, מאז אותם האירועים היא מתקשה מאוד ליצור קשיים חברתיים נורמטיביים והיא חיה בתחושה כי היא הושפלה מאוד ולדבריה הדימוי העצמי שלה נפגע אנושות. היא הגישה את התביעה לאחר שהחקלאי הורשע בהליך פלילי  תוך ניצול יחסי מרות בעבודה על בסיס הכרעת הדין בהליך הזה.

היא דרשה פיצוי שיעמוד על סך 550,000 ₪  בעקבות הפגיעה בכבודה ובאוטונומיה שלה וזאת בעילה של הפרת חובה חקוקה תוך שהיא מסתמכת על חוקי כבוד האדם וחירותו.

דברי הנתבע

הנתבע הציג מצדו גרסה שונה לחלוטין. הוא חזר על טענות ההגנה אשר העלה בהליך הפלילי כאשר לדבריו הוא הקים חדר טיפולים מיוחד וחיפש עובדת שתעשה עיסויים. לדבריו עבד אצלו אחיה של התובעת בתקופה זו כמנהל עבודה והא זה שהציע את אחותו כמתאימה לתפקיד. היא הייתה עדיין באותו זמן בתאילנד ולדברי הנתבע נמסר למתלוננת הן על ידי החברה לכוח אדם והן על ידי אחיה – כי מדובר בעבודה חקלאית בשילוב עם עבודה כמעסה.

על פי דבריו היא הייתה חסרת ניסיון בתחום והוא זה שלימד אותה ואימן אותה לעבוד בתפקיד. הוא טוען כי הוא מעולם לא כפה עצמו עליה ונוצרו ביניהם יחסים הדדיים.

זוהי אינה מערכת שוויונית

השופטת גרסה כי יש לדחות את גרסת הנתבע אשר על פיה היה ביניהם מערכת רצונית ושוויונית וכי היה פה בהחלט יחסים שנעשו תוך כדי ניצול יחסי מרות.

היא אף הוסיפה כי לו יהי כי אכן העובדת התאילנדית ידעה עוד בטרם הגיעה ארצה כי עבודתה תכלול גם שירותי מסאז' ועיסויים, עדיין אין זה אומר כי הייתה הסכמה מצדה לתת שירותי מין לנתבע.

על פי דברי השופטת אי אפשר למעשה להסתמך על חוק כבוד האדם וחירותו בכל מה שנוגע בעוולה של הפרת החובה כפי שבקשה התובעת בכתב התביעה שלה. אך בכל זאת ניתן לבסס את תביעתה בדבר הפרת חוק העונשין האוסרת את קיום יחסי מין תוך שהדבר נעשה במסגרת ניצול יחסי מרות בעבודה.

היא ציטטה מעניין אחר אשר בו היו גם אלמנטים של ניצול יחסי מרות:

"נסיבות אלה מקימות חשד המבוסס על ניסיון החיים והשכל הישר כי חרף העובדה שהמעשים המיניים בוצעו לכאורה בהסכמה, אין מדובר בהסכמה חופשית ואמיתית. קיומם של יחסי מרות וניצולם על ידי מבצע המעשה המגונה הם הסיבה המרכזית למתן ההסכמה של העובד או העובדת לביצוע המעשים בהם. בנסיבות אלה קמה הנחה סטטוטורית שלפיה ההסכמה שניתנה פגומה, שכן היא אינה פרי רצון חופשי ואמיתי."

גזר הדין

השופטת ציינה כי נראה כי מדובר בהליך פלילי אשר מלמד על מצוקה קשה ועגמת נפש רבה אשר נגרמו לתובעת אך עם זאת היא לא טרחה לצרף כל חוות דעת רפואית כזו או אחרת אשר תעיד כי נגרמו לה נזקים נפשיים.

השופטת חייבה אם כן את הנתבע לשלם לתובעת פיצוי בגין עגמת נפש שנגרמה לתובעת ועל הפגיעה באוטונומיה שלה, כל זה בסכום של 100,000 ₪. בתוספת הוצאות המשפט של 5000 ₪ ושכ"ט עורך דין על סך 13,200 ₪.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר

מעביד גלש באתרי סקס בנוכחות עובדת

מעביד גלש באתרי סקס בנוכחות עובדת וחויב לשלם לה 50,000 ₪ פיצויים – יצירת סביבה עוינת על גבי מסך המחשב נחשב כהטרדה מינית

 

בית הדין לעבודה דן במשמעות של הטרדה מינית עקיפה אשר אינה מופנית באופן ישיר אל המוטרד או המוטרדת. בפסק הדין נקבע כי יצירה של סביבה עוינת מהווה הטרדה מינית לכל דבר כפי המתחייב מתכלית החקיקה ומתוך רצון לחנך את הציבור.

סיפור הדברים

התובעת אשר עבדה כשרטטת בחברה אשר עסקה בייצור לוחות חשמל, התלוננה כנגד המעסיק שלה. היא ספרה כי בתאריכים שבין דצמבר 1998 ועד לינואר בשנת 2000 עבדה בחברה. אחר שהתפטרה פנתה אל בית הדין לעבודה שם התלוננה באמצעות ב"כ מן הלשכה המשפטית נעמ"ת והיא הגישה נגד המנהל אשר אצלו עבדה – תביעה לתשלומי פיצויים הן בהתאם לחוק של הטרדה מינית והן תביעה לקבלת פיצויי פיטורין על אף שהיא החליטה להתפטר מיוזמתה ולכאורה לא הגיעו לה על כך פיצויים. היא טענה כי לאור העובדות לא יכלה יותר להמשיך בעבודתה ועל כן בקשה שיכירו בפיטורין שלה כפיטורין הראויים לקבלת פיצויים.

על סמך פסקי דין של בית הדין לעבודה ושל בית משפט העליון החליט בת המשפט לקבל את תביעת העובדת כאשר הוא מסתמך על הדברים של בית המשפט העליון ושל בית הדין לעבודה כדלהלן:

"על פי בחינת הראיות הגיע בית המשפט למסקנה ברורה כי אכן נהג המעביד לגלוש באתרי סקס באינטרנט מהמחשב אשר היה בעמדת העבודה של המתלוננת וככל שנראה היה לו כי לא נוח לעובדת עם הדבר הוא בקש ממנה לעזוב את החדר".

החוק למניעת הטרדה מינית קובע כי – "הטרדה מינית" היא, בין השאר "התייחסויות חוזרות המופנות לאדם, המתמקדות במיניותו, כאשר אותו אדם הראה למטריד כי אינו מעוניין בהתייחסויות האמורות", כמו גם – "התייחסות מבזה או משפילה, המופנית לאדם ביחס למינו או למיניותו, לרבות נטייתו המינית". בשתי ההגדרות הללו, החוק למעשה משתמש בצירוף "התייחסות מופנית".

המושג "התייחסות" מוגדר בחוק כהגדרה להטרדה אשר נעשית הן בעל פה והן על יד מוצג חזותי כזה או אחר או על יד מוצג שמיעתי. ההגדרה התייחסות – כוללת למעשה צורות התנהגות וביטויים שונים ובדרכים שונות אשר אלו יוצרים את ההטרדה. זה יכול להיות תמונות התלויות במקום העבודה ואשר נושאים אופי מיני, זה יכול להיות תכנים שונים במחשב או כל התייחסות המכונה התייחסות מופנית – כאשר הכוונה למילה מופנית אינה דווקא פנייה ישירה אלא אפילו הפנייה של תשומת הלב של המוטרד להערות הנושאות אופי מיני.

ובענייננו, עבדו המעביד והעובדת במקום די קטן כאשר העבודה שלהם נעשתה בחדרים סמוכים. עמדת העבודה של העובדת כללה מחשב אשר המעביד היה ניגש אליו מידי יום. אם המחשב של עמדת העובדת היה המחשב היחיד במקום או לחילופין – המחשב היחיד שהיה מחובר לרשת האינטרנט ולצורך קבלת דואר אלקטרוני היה על המעביד לגשת אל המחשב שלה – היה הדבר מתקבל. אך בפועל – נהג המעביד לפתוח את הדואר האלקטרוני שלו בפני העובדת כאשר שם היו לו קישורים וכתובות של אתרי סקס. הוא נהג לגלוש באותם האתרים בנוכחותה ועשה את הדבר באופן קבוע. כך למעשה הפך את סביבת העבודה לעוינת ולבלתי אפשרית בעבורה.

לא מדובר במקרה חד פעמי

בית הדין לעבודה טען כי אילו מדובר היה במקרה חד פעמי אשר המעביד לא היה חוזר עליו הרי שבית הדין יכול היה לקבל את הדבר. אך משהדבר חזר על עצמו שוב ושוב, כאשר המעביד נהג לפתוח את הדואר האלקטרוני ואת האתרים הבעייתיים דווקא בנוכחותה ולא חיכה לשם כך לסוף היום, כאשר העובדת תעזוב את עמדת העבודה שלה – הרי שבהחלט ניתן לטעון כי מדובר ביצירת סביבת עבודה עוינת ובעייתית אשר אין עובדת שהייתה מוכנה להמשיך ולעבוד תחת תנאים כאלו.

מערכת היחסים אשר בין עובד לבין מעביד גורס כי כל צד אמור לכבד את הצד השני ובייחוד לנוכח חוק היסוד – "כבוד האדם וחירותו" וזאת כאשר מדובר ביחסים של כפיפות ושל מרות אשר מכתיבים את היחסים שבין העובד והמעביד.

כבוד – זהו הערך והחשיבות אותו יש להעניק לכל אדם וכאשר ישנה התייחסות משפילה ומבזה נגד מינו של העובד – הכי שכבודו של העובד נרמס ולמעשה היחסים העדינים אשר אמורים לשרור בין העובד לבין המעביד – נרמסים.

המעביד – בעצם הגלישה שלו באתרי סקס בנוכחות העובדת – הטריד אותה מינית בניגוד לחוק כאשר הוא נהג לחשוף אותה לחומרים אשר היא לא הייתה מוכנה להיחשף אליהם. על כן, המעשה שהמעביד נהג לגלוש  באתרי הסקס בנוכחות העובדת – נחשב כמעשה של הטרדה מינית לכלל דבר ועניין.

על פי חוק – רשאי בית המשפט לפסוק פיצוי למתלונן או מתלוננת גם כאשר אין כל הוכחת נזק ואת עד לסכום של 50,000 ₪ שזהו הסכום המקסימלי בחוק. בנוסף קבע בית הדין לעבודה כי היות ובתנאים אלו לא יכלה העובדת להמשיך בעבודה ועל כן היא נאלצה להתפטר – הרי שיש לראות בכך פיטורין אשר מזכים אותה בפיצויי פיטורין.

בפסק דין זה מבקש בית הדין לעבודה –  לחנך את הציבור ולמעשה ליישם את מטרת המחוקק שבחוק למניעת הטרדה מינית שאומר כי – יש לחנך את הציבור ולעצב מחדש את היחס של החברה באופן כללי ואת יחסי המעבידים מול העובדים באופן פרטי  לכל הסוגיה של הטרדה מינית. במיוחד בנושא של ההטרדה המינית במקום העבודה המודרני. כלומר בעידן המחשבים והאינטרנט.

כיום,  כל התירוצים המוכרים כמו – "אף אחד לא חייב את העובדת להביט בתמונות הפורנוגרפיות שנתלו או הוצגו במשרד, על הקירות בבית העסק או על גבי צג המחשב", או "איש לא הכריח את העובדת להאזין להערות הגסות או לבדיחות שחבריה לעבודה העירו באופן כללי או העירו לגבי העובדת" – כבר אינם מתקבלים כלל, גם כאשר העובדת אינה מוטרדת באופן ישיר.

די בכך אם המעביד יוצר, מתיר או אפילו רק אינו מונע את יצירת הסביבה העוינת מבחינת הטרדה מינית – הוא כבר חשוף להליך משפוטי ולסנקציות הקבועות בחוק.

מעבידים – ראו, הוזהרתם!

בית המשפט חייב את המעביד בתשלומי פיצויים הן על המעשה – 50,000 ש"ח

והן פיצויי פיטורין.

להתייעצות עם עורך דין פלילי – צרו קשר