סכין
כותב: עורך דין לוליק אסל פורסם ב: פסקי דין 24.01.19, 10:23

איים על שכנו בסכין אך זוכה כי – היה שיכור מידי

תושב תקוע איים על שכנו בסכין וכאשר הגיעה המשטרה איים גם עליה. בית משפט השלום בירושלים זיכה אותו כי "הוא היה שיכור מידי", כמו כן זיכה אותו מהעבירה של החזקת סכין.

סיפור הדברים:

על פי המתואר בכתב האישום – בתאריך 25/6/15 בשעות הערב היו חילופי דברים בין הנאשם לבין המתלונן המתגורר במושב תקוע בסמיכות לביתו של הנאשם. המתלונן אמר לנאשם: "אני אדאג שלא תגור כאן יותר" והתחיל לעלות לעבר ביתה של האישה שמשכירה להם את הדירות. הנאשם ענה לו: "אני אקרע אותך, אני אראה לך מי שולט, אתה משת"פ שטינקר" ותוך כדי הדברים הוא שלף סכין מאחורי גבו והפנה את הלהבה כלפי המתלונן. המתלונן רץ במהירות אל דירתו, הגיף את הדלת והזעיק את המשטרה.

לאחר מכן כאשר הגיעו השוטרים הוא צעק עליהם הוא גם סרב להזדהות, קילל אותם, הורה להם לעזוב את ביתו לאחר שהם נכנסו על מנת לאתר את הסכין אשר בו איים על שכנו.

בתשובה לכתב האישום ענה ב"כ של הנאשם כי הנאשם היה באותה עת בגילופין וזוהי עובדה אשר ניתן ללמוד עליה גם מדבריו של המתלונן, גם מעדות השוטרים שהגיעו אל המקום וגם מאופי החקירה של הנאשם במשטרה לאחר מכן.

העבירה של החזקת סכין אינה עבירה מתקיימת היות ומדובר היה בחצר משותפת של הנאשם ושל המתלונן.

שני הצדדים הסכימו ביניהם כי תיק החקירה יוגש במלואו וכי הנאשם יעיד ובאי כוחם של שמנני הצדדים יסכמו את הטיעונים שלהם בעל פה.

השאלות שנותרו במחלוקת –

העובדות אשר מיוחסת לנאשם אינן נתונות כלל במחלוקת. הדברים הללו מגובים הן בהודעה של המתלונן והן בהודעות השוטרים ועדות אשתו. מצד שני גם הסברה כי מדובר היה באדם

שהיה שיכור, יש לציין כי מדובר על עבירת נהיגה בשכרות כאשר העונש על מעשה זה הוא לפחות שלילה לשנתיים. באותה עת זוהי גם כן עובדה ברורה ומקובלת על שני הצדדים וכי עובדה זו מגובה גם כן בהודעות של המתלונן, של אשתו ושל השוטרים.

נותרו אם כן השאלות במחלוקת – האם מתקיימים במקרה זה התנאים אשר מקיימים הגנה לנאשם על פי סייג השכרות. כמו כן האם נשללה ממנו הכוונה בעבירה של הכשלת שוטר בעת מילוי תפקידו או הכוונה הנדרשת בעבירה של איומים, זאת בשל ההשפעה של האלכוהול עליו. שאלה נוספת אשר אותה יש לברר היא האם הוחזקה הסכין באופן האסור מחוץ לחצרו הפרטי של הנאשם.

דיון והכרעה

ראשית נגדיר מהו דבר החוק בנוגע להגנת השכרות.

סייג השכרות קבוע בסעיף 34ט' לחוק לפיו:

(א) לא יישא אדם באחריות פלילית למעשה שעשה במצב של שכרות שנגרמה שלא בהתנהגותו הנשלטת או שלא מדעתו.

(ב) עשה אדם מעשה במצב של שכרות והוא גרם למצב זה בהתנהגותו הנשלטת ומדעת, רואים אותו כמי שעשה את המעשה במחשבה פלילית, אם העבירה היא של התנהגות, או באדישות אם העבירה מותנית גם בתוצאה.

(ג) גרם אדם למצב השכרות כדי לעבור בו את העבירה, רואים אותו כמי שעבר אותה במחשבה פלילית אם היא עבירה של התנהגות, או בכוונה אם היא מותנית גם בתוצאה.

(ד) בסעיף זה "מצב של שכרות" – מצב שבו נמצא אדם בהשפעת חומר אלכוהולי, סם מסוכן או גורם מסמם אחר, ועקב כך הוא היה חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית המעשה.

(ה) סעיפים קטנים (א), (ב) ו-(ג) חלים גם על מי שלא היה חסר יכולת כאמור בסעיף קטן (ד), אך עקב שכרות חלקית לא היה מודע, בשעת מעשה, לפרט מפרטי העבירה.

למעשה, רק מי ששכרותו נגרמה לו מתוך חוסר שליטה ושלא מדעתו, העבירה אותה עבר לא ייחשב כעבירה פלילית. לעומת זאת אדם שנכנס מרצונו ובמצב מודע למצב של שכרות הרי שמחשבים את המעשה שהוא עשה כמעשה פלילי. משכך, יש לבדוק האם בנסיבות המקרה יש לנאשם הגנת שכרות חלקית או אפילו מלאה..

כדי שתתקיים הגנת שכרות מלאה אמורים להתקיים שלושה תנאים –

(1) היותו של הנאשם נתון תחת השפעת חומר משכר בעת ביצוע העבירה.

(2) קיומה של אחת מהחלופות– היינו, חסר יכולת של ממש, בשעת המעשה, להבין את אשר עשה או את הפסול שבמעשהו, או להימנע מעשיית העבירה.

(3) קשר סיבתי בין החומר המשכר לבין קיום החלופה

על כן,  יש להוכיח שלושה דברים עיקריים:

(1) את היותו של הנאשם נתון תחת השפעת חומר משכר בעת ביצוע העבירה

(2) אי-מודעותו של הנאשם לפרט מפרטי העבירה בשעת המעשה.

(3) קשר סיבתי בין החומר המשכר לבין אי המודעות.

התנאי הראשון במקרה זה מתקיים במלואו. אין חולק כי הנאשם היה שיכור בעת ביצוע המעשים כפי שהדבר עולה מכל העדויות של הנוכחים בקרבתו של הנאשם.

התנאי השני אף הוא היה קיים. הוכחו סימני שכרות ברמה משמעותית כפי שהמתלונן ענה בחקירה על השאלה האם דיבורו של הנאשם היה סדיר, הוא ענה כי הנאשם – "גם גמגם וגם צחק כל הזמן, היו שלבים שהיה עצבני, היו שלבים שהוא צחק. לא ניהל שיחה מי יודע מה. הוא בעיקר דיבר שטויות". גם אשתו של המתלונן העידה כי בעלה אמר לה כי עדיף שהילדים יהיו בבית כי השכן "מסטול" והיא גם ראתה אותו עם בקבוק היין.

גם השוטר שהגיע למקום העיד על ניחוח אלכוהול חריף שנדף מהנאשם כמו כן הוא דפק את ראשו באופן שהיה ברור כי הוא שתוי וכי הוא כלל לא היה  מודע למעשיו. במקרה זה גם ברור שהוא לא היה מודע לפסול שבמעשיו.

גם בעת החקירה שהתקיימה לאחר 3 שעות הוא היה עדיין נתון תחת השפעת האלכוהול כאשר על חלק מהשאלות השיב ב – שששש… היות ורצה לשמור על זכות השתיקה כפי שיעץ לו עורך הדין שלו. אחר כך גם ענה כי לכתחילה רצה לשמור על זכות השתיקה אך החוקר מצץ ממנו את התשובות בכוח.

בשים לב לכל העדויות הללו החליטה השופטת לזכות את הנאשם מעבירת האיום כמו גם מההפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו אשר אלו עבירות אשר יוחסו לו בכתב האישום.

בנוגע להחזקת הסכין ישנה המחלוקת היכן זה היה. האם בתוך החצר המשותפת או מחוץ לתחום ביתו או חצריו.

ישנו סעיף בחוק הקובע כי –  "המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו – מאסר חמש שנים".

המדינה הפנתה בנושא זה לפסקי דין אאשר בהם נקבע במפורש כי חצר הבית המשותף איננו יכול להיחשב כ – "חצריו של אדם" גם כאשר יש לו דירה בתוך אותו בניין. על כן טענה השופטת כי מדובר בסכין שהחזיק הנאשם מחוץ לחצריו. אך במקרה זה היה זה שונה היות והחצר המשותפת הינה חצר אשר משמשת רק את המתלונן ואת הנאשם. על כן היא כן נחשבת ל – "חצריו". יוצא מזה שגם מעבירה זו  של החזקת סכין – האשם פטור ובסיכומו של דבר נמצא הנאשם זכאי מכל אשמה והתיק שנפתח נגדו – נסגר.

להתייעצות עם עורך דין פלילי חייגו 054-4629296

עורך דין פלילי לוליק אסל
לייעוץ ראשוני עם לוליק אסל התקשרו054-462-9296או שלחו טופס:

    Comments

    comments

    מילון מונחים

    ליצירת קשר ולייעוץ ראשוני –

    054-4629296
    עקבו אחרינו בטוויטר
    עקבו אחרינו בפייסבוק
    לייעוץ בוואצאפ